אודי,סוריקטה וכולכם...

..... .... אני קצת נשארת בלי מילים... סוריקטה... אני כל כך שמחה שאת פה..אמרתי לך כבר, בכל מצב צבירה... כאב לי שאת בכאב בעוצמה כל כך חזקה.. .. גם הרגשתי פתאום אשמה .. אשמה עלמה שכתבתי בהקשר להסתכלות המערכתית.. הרגשתי גם ששירה..גם את כאילו מאשימה אותי על 'מילים מקצועיות'.. כן.. התחום הזה לא זר לי ..הרגשתי מספיק ביטחון וחופש להביא לפה.. אני קצת 'אוכלת את הלב על זה'.. יש בי קול שאומר לי :'מטומטמת אחת, למה היית צריכה לפתוח את הפה שלך בעניין ההסתכלות הזו.. 'חכמולוגית פסיכית שכמותך..' מצטערת.. אולי אני גם יותר רגישה ? חשופית ?? אמא צביה טסה מחר לחו"ל לשבועיים... תמיד זה בלתי נסבל עבורי..תמיד זה סיוט נוראי עבורי ..לפעמים עוד יותר מסיוט נוראי... חשבתי אודי ..גם אמרתי לאמא צביה שיש לי אותך אודי.. כן..קראתי שגם אתה נוסע.. פתאום אני נזכרת שכשהייתי ילדה/נערה קראתי את הסדרה שכתבה גלילה רון פדר 'אל עצמי' (?) לא כל כך זוכרת איך קראו לסדרה.. ציון כהן..ילד אומנה.. ונזכרתי שמשהו היה בספור..לא זוכרת מה..העיפו את ציון כהן מהאומנה ? מהקיבוץ כילד חוץ? לא זוכרת..משהו שהוא ננטש וחזר לסבתא שלו..שאמרה לו 'לא צריך אף אחד..לא צריך את הטובות של אף אחד.. (לא זוכרת בדיוק) לא יודעת מה אני רוצה לומר לכולכם.. ???? אולי שלמעשה אין לי מילים... אולי אני רוצה לומר לכם שאני מרגישה כך : ############(((((((((((#######################(((((((((((((((((((((((######

במבי יקרה לי מאוד, לא האשמתי כלל וכלל, אוהבת לקרוא את התובנות החכמות שלך שתמיד יש בהן מימד נוסף, לא יודעת, משהו שיודע להתרחק מהידע ולהביא את הדבר המיוחד שלך. מבינה את התחושה של הלבד פתאום והאין מקום והמשהו בפנים שאומר שלא צריף אף אחד כשכל כך צריך. איתך שירה

הי במבי, וואי, אודי יהיה פה גם בראשון, וחשבתי שהבום מגיע כבר הלילה ושאראה רק הבוקר, עכשיו, מה היה פה. המחשב שלי הולך לישון בלילה ואני לא מחכה עד למענה, שגם זה מצטרף לפספוס... אוי, גם אמא צביה נוסעת... אני הפסקתי לספר כאן על החופשות של המטפל ועל מועדי הפגישות כי חשתי שאז יודעים שאני חלשה וחששתי שינצלו זאת לרעה. במבי, אוי במבי, דווקא הלכתי לחפש בגוגל מה משמעותן של המילים המקצועיות שהשתמשת בהן ואני ממש אשמח ללמוד. אפילו, נדמה לי, ביקשתי פעם שתסבירי לי איזה מושג שהשתמשת בו, או בכלל תשתפי בידע העמוק שלך (ככה הבנתי) על מבנה קבוצה. אפילו מאד רציתי מענה אז מכיוונך. אבהיר שחשוב לי שמכולם עבורי זו תהיה את, במבי. שתנסי להסביר לי. ואני מבקשת באופן מסוים ממך. בכל אופן, לא הרגשתי שאני 'מאשימה' אותך בשימוש במילים מקצועיות למקרא הודעתך, כעת, בזמן שקראתיה. היו פעמים ספורות מאד בהן הרגשתי שגם את יכולה לקחת מילים מהטיפול ולהשתמש בהן לפירוק יתר. אבל זה ממש לא מה שמאפיין אותך באופן כללי אצלי. אבל כן ארצה לומר ש - כן יכול לקרות שאני אחווה התנהגות מסוימת אצל האחד באופן תוקפני מאד כלפיי, כשמישהו אחר, בהתנהגות דומה לכאורה, יחווה באופן רך. תלוי מי הדמות שמולי ומה הרקע הקודם בינינו. ולהיפך - ייתכן שהתנהגות מסוימת שלי תחווה נוגעת במיוחד על ידי אחד, ותוקפנית במיוחד על ידי השני. וכנראה שיש קשר גם לעיתוי. 'אותו דבר' לכאורה יכול להיות ברגע מסוים טוב וברגע אחר רע. גם מולנו עצמנו. כלומר, אין אמירה גורפת על חלק מההתנהגויות. בכל אופן, דיברנו פה על קנאה - אז לדעתי מצב כזה יכול לייצר קנאה. כמו שאנחנו מכירים את השאלות האלה של 'למה כשהוא כך וכך זה בסדר, ולמה כשאני גם כך וכך (מן משהו דומה) זה לא בסדר. יכול להיות שיש מצב כזה. דוגמא – כשאני גוזמת צמחים בגינה – צד אחד שלי יכול לראות זאת כטיפוח ודאגה ליופי. השני יכול לראות בזה משהו אלים, התקפת סירוס. תלוי גם מתי החלטתי לבצע את הפעולה. ואז, ייתכן שהטוב והרע מתערבבים. ובמבי, חזרתי לכתוב בעיקר בגלל המשפט שלך – ‘סוריקטה, חבל שאת בוחרת לשתוק’. לקחתי אותו כהזמנה, למרות שיש קול שאומר לסוריקטה ‘מה, לא הבנת, לא רוצים אותך פה’ שבועיים חופש באנליזה, אבוי, חשופית... אבוי אבוי... :-( שלך, סוריקטה

במבי ממי, אם לא היה ברור, אני אוהבת שאת לוקחת את התפקיד הזה. את מכולם. משהו בזה משלים לי אותך ומאיר מאד. מאד אשמח אם ימודרו פה תפקידים בין דמויות שונות. שלך, סוריקטה