חודש אחרי ...והמצב עדין לא טוב

לפני חודש כתבתי על ניתוח השתלת קוצב חלופי של אמי ושמחתי שהכל היה בסדר אפילו כתבתי בשמחה רק שהשמחה היתה מוקדמת מידי עוד באותו לילה חזרתי איתה דחוף לאיכילוב למיון בגלל תעוקת חזה עברו ימים מאוד קשים בהם היא התנדנדה בין הרדמה והנשמה שלא יכולתי לקחת החלטה לבד והייתי בקשר הדוק עם אחי ..שנתן או קי לכל החלטה שלי.. ימים קשים שוב בטיפול נמרץ...וכמובן שאני לידה ..ישינה על מעין כורסה /, או בחדר האוכל עם התיק שלי על השולחן...גהינום לשמו... כמו במרץ שנה שעברה הכל..כאלו לא חווינו ...והיה הפעם יותר קשה כי אמי לא הסכימה לשתף פעולה עם צוות הרופאים ...מסכנה..הפחד שיתק אותה ומאחר ולא הסכימה נאלצו לשתמש בהכנסת חמצן ב..פוש.. עם מסכה כמו ששמים בחדרי ניתוחים..עם ואקום..וכאב לה ..ולא יכלה לנשום ...רק היד שלי עליה במגע ..הרגיע אותה..לא יכולתי לזוז משם ..פחדתי שתמות.. ורופא אחד ממש " חכם " אמר לה את יודעת שכבר היית שם...וחזרת..כנראה שאת חשובה למישהו....מי אומר דברים כאלה לחולה כל כך קשה ??? כעבור כ..10 ימים עברה למחלקה ומשם הטיפול המשיך..וכמובן שאני איתה שם כל הזמן לא עוזבת הקור 18 מעלות שם כולם עם סוודרים וג'קטים חמים ..לא השכלתי מההתחלה..קפאתי וכולי מכווצת מהקור בלי ברירה יצאתי כל שעתים מחוץ לבנין להפשיר... כמעט עברו 3 וחצי שבועות עד שהחליטו לשלוח לשיקום אבל שלא כפעם הקודמת באיכילוב אלה במקום אחר..כאן בעיר בקהילה כך זה נקרא סיוט מתמשך כבר 3 שבועות ועדיין אין שיפור במצבה אם הייתי שם איתה יום ולילה 24/24 כאן אין כזו אפשרות הם עושים מה שבא להם ולא נצמדים להוראות של איכילוב מלחמות יומיות אני מנהלת איתם על תרופות ..הנהלציות..3 פעמים ביום..ןכל שאר סוגי הטיפולים שהיא צריכה לקבל שלא מתחשק להם לתת... אסור לי להגיד שאני עייפה כי אין מי שיחליף אותי..ואמי..היא כל מה שנותר לי כי אחי גר בחול... אז רק כאן יכולה להגיד ש..אני מותשת.. אבל לא מוותרת וממשיכה כי אם יום אחד שאני לא מגיעה כמו ביום שבת ..חוץ מאשר להוציא אותה לחדר האוכל ..היא מבלה את כל זמנה במיטה...אייך אפשר ככה להשתקם ??? ומחר יום חדש... ואין לי אפילו כוח לספר אייך הולך בטיפול... אז רק לומר שאני נורא מצטערת שלא נכנסתי להגיב לאף אחת כי באמת סליחה אבל אין לי ממש מילים מתאימות או מנחמות להגיד אוהבת אתכן כולן ומקווה שאתן לא כועסות ליל מנוחה חטולית