יום ראשון כמעט כאן................................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ברוך שובך אודי! מקווה שנהנית בחופשה. היום כבר חמישי ועוד מעט תפתח כאן הדלת לכדי סדק צר, זהיר ומאופק, אבל לפעמים גם זה משהו להאחז בו או לחכות לו. יש משהו בדימוי של השמיכה עם החורים שמביא אותי גם לכאן, להודעה הזו שנכתבת לפני שובך, והנסיונות האלה לטלא כל הזמן כדי לסגור הכל, כדי ליצור רצף, מרגישים כמו עיסוק סיזיפי אבל כנראה שומר. אודי אתה יודע שהמנגנון הדיסוציאטיבי עוד עובד היטב? מתהומות הנטישה לפני חצי שנה כמעט ואימת הנסיעה שלו, הכל הפך קהה, אני אמנם זוכרת אותו אבל הוא מאוד מעורפל וזר מוחלט. ככה הצלחתי להגביר את התפקוד הרובוטי שלי לאסוף הכל, להמשיך לפגוע בעצמי גם כדי שתהיה לי שליטה במשהו. כבר חודשיים לא קיימתי פגישה. בחודש הבא הוא חוזר ונדמה לי שלא אחזור לטיפול. מעבר לתחושה שכבר כמעט חמש שנים והתחושות נשארו כשהיו, שלא לדבר על הפרעת האכילה והפגיעה שלא טופלו, יש בי רצון עז להפסיק לשלם. הרי הייתי עושה זאת עם כל שירות אחר שלא היה נושא פרי או לא טוב דיו. אני גם רוצה שמישהו יטפל בי ללא תמורה. מרגישה שמוטב לי להשאר ללא טיפול מאשר לשלם עליו ולהשאר כל כך רעבה. שירה
אהובה שאת קוראת אותך בנשימה עצורה כמעט ומחפשת כמה מילים טובות ... נכון הרבה זמן שהוא כבר לא כאן ..מאוד קשה ..גמני הייתי שוקלת אם להמשיך..אבל.. אולי בכל זאת כדאי לחזור אליו כדי לעשות סגירה בטיפול...לא לצאת כך עם כל התחושות הקשות שאת מסתובבת איתן בכל התקופה הזו... וכמובן שחייבת לעצמך טיפול בנושא האוכל שחס וחלילה לא תידרדרי למקומות שקשה יהיה לצאת מהם ..להפסיק את הפגיעה בך !! אוהבת אותך יפה שלי ודואגת לבריאותך חטולית
תודה חטולית יקרה מאוד, על המילים החמות, הדואגות והעוטפות. למרות הקשיים שלך את יודעת להסתכל על האחר בכנות וחמלה ואני מאוד מעריכה את זה. שלך שירה
אני קוראת אותך שוב ושוב ואין לי מילים אני מבינה כמה אנחנו שונות בדרך הפעולה וחושבת שאולי מה שאכתוב לך ממש לא יהיה נכון לך למערכת שלך... ובכל זאת אשאל אותך לא מה עולם הרג שלך חושב על זה מה ההגיון ...האם שם את מבינה את הנסיעה שלו את ההתנגדויות את הכשלים את הרצון לברוח... האם שם את מבינה את חשיבות הפרידה ויותר מזה את זה שחמש שנים זה טיפה בים לפגיעה קשה כמו שלנו .. אנחנו זה קבוצה ..כל חלק מאיתנו זקוק לטיפול משלו וכל הקבוצה זקוקה לטיפול יחד.. אהובה רק את!!!!!!!!!!!! וזה מנסיון יכולה לעצור את ההרס שאת נמצאת בו ... זה פנטזיה לחשוב שמישהו יקח את הכאב מאיתנו את מה שעברנו ונהפוך לחדשות...אחרות... אבל זה לא פנטזיה שבטיפול ששני הצדדים נאבקים עליו יש צמיחה יש חיבור בן החלקים יש קרבה...אני רואה את זה על עצמי ממקום של ניתוק מוחלט כמו אחרי קיר בטון היון יש לי חלקים שהשיח הוא בניינו גם בלי הזר השלישי ... אהובה שאת לא יודעת ...הכי רוצה להגיד לך אל תוותרי לא בגלל כעס כן אם מתוך החלטה מוסכלת החלטת שזה לא המטפל עבורך ויש לך אחר טוב ....למרות שקחי בחשבון ששנה וחצי זה רק ליצור אמון לקח לי קרוב לשלוש שנים להסכים להביא חלק מחלקיי לטיפול הראשון האחרים הגיעו רק בשני ....אחרי עוד הבשלה וגם זה אחרי המון המון התנגדויות שלי של חלקים אחרים ... בטיפול שלנו מדובר על המון המון התנגדויות אני מצאתי שרק הגיון בריא יכול לעקוף אותם ולהמשיך בטיפול תיראי את השינוי שלך כאן את הקשר שלך אם אודי ..אודי לא השתנה את פשוט למדת לקחת מקום ולהרגיש אותו יותר ....אל תוותרי עלייך ועל הטיפול שלך ... חיבוק ענק
תודה אביב אהובה, אני מבינה את הנסיעה ומבינה שאם אפשר בלי טיפול מוטב כך, רק כדי לעבור שוב טלטלות של פרידה. אני מבינה את הכעס שלי ומודעת להתנגדויות. אני מבינה שלא אתחיל משהו חדש וגם קשה לי לקבל את חוסר התנועה בטיפול עצמו. חלקים שלי הגיעו לטיפול אבל אני רק רוצה שיעלמו, אני תופסת את ההפרעה אחרת, אני לא מוכנה לדבר על עצמי בלשון רבות ולא מוכנה שהוא יפנה אלי בלשון רבות. לא מתחברת לדיבור הזה. לפעמים עדיפה הדיסוציאציה. לסגור הכל ולקוות שלא יתפרץ שוב. הבעיה שאני לא מצליחה כבר לעשות גם את זה, את מה שהצלחתי לפני יותר מעשרים שנה . זה מורכב. ונכון שכל אחת מתמודדת בדרכה. אם רק אני יכולה לעצור את ההרס אני לא צריכה אותו. אם הוא לא מצליח לטפל בפגיעה ובהפרעת האכילה בטענה שזו אני שמתנגדת ומונעת, אני לא צריכה אותו. אני צריכה לבד עם עצמי לחכות שמשהו ישתנה או יקרה ומעדיפה לחכות לבד בלי התסכול שהעזרה לא עוזרת ואף גובה מחיר כלכלי כבד. שלך שירה
עצוב שירה החלקים האלה הם לא האוייב שלך הם חלקים בנפש שלך כ ו שיש לכל אדם ....הניתוק מהם עזר לך לחיות את מה שעברת ... המטפל אכן לא יכול לעשות ניסים ....רק אנחנו יכולות .. ואנחנו יכולות רק אם כל החלקים ביחד .... לא חשוב איך תקראי לעצנך .. תעשי את זה בחמלה כי מגיע לך ... ואני שומעת המון פחד המון כאב המון שליטה מדומה ... ואני רואה המון הרס...רק אתי כולה לעצור אותו יחד איתו אם תאפשרי לו .. אין כאן קסמים יש כאן עבודה קשה מאוד ....עבודה שקוראת את הלב אבל משתלמת בסופו של יום חיבוק ענק אהובה שימרי עלייך
כתיב .והקלדה ... סליחה יקרה אני מעורבבת קשות .... וכן זה עבודה קירעת את הלב ועוקרת את הנשמה
הי שירה, ברוכה הנמצאת! הייתי מציע קודם כל לתת זמן למפגש המחודש, ורק לאחר ההתייצבות של הקשר להחליט אם כן או לא. לא ממקום דיסוציאטיבי ומנותק... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
