סוריקטה ואודי ....

אודי תודה שאתה כאן תודה שהרמת את הכפפה תודה על רצפה ותחושת בטחון . אני חושבת שעכשיו אני מבינה את הצורך שלך סוריקטה במקום שכאן לעשות סדר ובאודי כדמות שרואה . מקווה שגם לך סוריקטה זה שאודי כאן ורואה את השיח בניינו נותן יותר תחושת הגנה. אני מעדיפה את השיח בניינו אבל לעיתים כמו עכשיו בהעדר אלמנטים חשובים של השיח ראייה ושמיעה וכל אחת מפרשת את המילים - מתוך עולמה הפנימי הסובייקטיבי. אנו מתקשות לתקשר נכון. אני חושבת אחרי שקראתי אותך המון פעמים, שהמפתח והקושי הגדול ביותר הוא הבלבול ששתיינו חשות ...הבלבול הזה , החוסר אונים , התחושה שאני אשמה (אף אחת מאיתנו לא אשמה !!!!!!!!!!!!!! ואנחנו בסדר באמת סוריקטה שתיינו בסדר גמור) שאני פוגעת ואחר כך שאני נפגעת ....וואוו איזה סלט רציני. תודה אודי על הפרספקטיבה שלך ...ברור לי שאני נדרכת ונמתחת מהעולם הפנימי שלי - שיחזור אני לא מתכוונת לטראומה המינית , הכוונה לדפוסי התקשרות ...בעיקר להרגשתי שתיינו נופלות למקום הזה של האשה הדומיננטי שילדה אותנו .. כל אחת ובמקום הכל כך קרוע מבפנים מול האובייקט הזה. תודה שהוספת שאתה רואה שיח ....אני חושבת שזה המרחב שהייתי זקוקה לו שיח לא שדה קרב או בית משפט ...כי אם שיח ובתוך השיח , המילים שכתבת לשירה "אני רואה הישג ביכולת לכאוב במידה וביכולת להתאכזב (ולאכזב) במידה, מבלי שהכל מיד יתפרק..." לצערי אני לא שם כשאני כואבת או שאני בתחושה שאני מאכזבת (זה ישר קופץ למקום שכועסים עלי על כל ההבטים אכזבה , עלבון תסכול ) אני מתכווצת קטן קטן ומתה מפחד שהנה עוד רגע זה מגיע ...אולי מכאן סוריקטה מגיע אלייך התחושות הכל כך קשות של סדיסט ..אולי כי לשתיינו יש אלמנטים סדיסטים בעבריינו. אבל בכנות מעולם לא חוויתי אותך כסדיסטית . את כל כך רכה ושברירית פגועה ורגישה וחזקה אבל לא סדיסטית כן מתפרקת ...והפרוק הזה משפיע הרבה (השיח הפנימי שלי ) על התגובה שלי מולך סוריקטה .פעם מוחקת ופעם נמחקת ... סוריקטה יקרה , ואני מעיזה לכתוב לך יקרה ושזה כן יחלחל ... מקווה שתאמיני לי שאת חשובה לי ..אפילו מאוד ... חשוב לי שיהיה לך כאן מקום בטוח ומוגן מגיע לך וחשוב לי שגם לי יהיה כזה . אני יודעת שגם לך חשובים הדברים האלה אני יודעת ומרגישה שאני חשובה לך ...שתיינו זקוקות למקום הזה שתיינו רוצות גם מציאות שתיינו פוחדות להראות ולהראות... ואת יודעת אני יוסיף משהו מעבר לשיח של אודי ...שתיינו נלחמות ולא בורחות כמו בעבר , מעזות לשמור על עצמיינו ונלחמות שגם השנייה תשאר ...זה יוצר מתח ובלבול וקונפליקטים פנימיים. קראתי אותך, ואני זוכרת ...זוכרת שתקופת הקיץ לכמה חודשים לא קל ...גם אם לא ציינת את זה בברור אני זוכרת. ראיתי את מה שכתבת על הבדיקות והפעולות ואת יודעת גם אני בגיל הזה שדברים צצים אז מכירה את התחושה הגועליתאת המתח והצורך לטפל בגוף. זוכרת את המעברים שיש לך עכשיו או עוד מעט את הפרידות מבית אחד למשנהו (דרך אגב גם אצלי בעבודה יש סוג של מעברים כאלה ,אחת לכמה שנים ) אני זוכרת את האבדנים שחווית בשנה האחרונה ויודעת על המחירים ששילמת (לפי מה שכתבת) גם הבנתי את היחס שלך למילים ברורות בדיוק כמו שהן נכתבות ללא כפל מילים... זאת תהייה משימה קשה במדייה אבל אשתדל לזכור זאת כשאני כותבת ...לכן ביקשתי מאודי שיתווך שישמש גשר . אודי צודק שתינו זקוקות לאויר טרי ולמרחב ...בפועל במציאות כנראה היינו נותנות זמן זו לזו את שנתאזן כאן זה פחות אפשרי ועדין ... אם אני ילך , אני ירגיש כבורחת ואת תרגישי תחושה שאני בשתיקה רועמת ...שתיינו נתכווץ מהפחד כמו עוד רגע תגיע המכה ...עצוב כל כך עצוב אבל אלו הם חיינו ... אותו הדבר הפוך , אם את תלכי אני ירגיש כמוך .. לשתיינו יש כאן מקום מאוד חשוב כן סוג של מנהיגות לרגע זה מרגיש לי אפילו לא מביך או נוראי ...(אישית אחת הסיבות שאני לא עובדת בעבודות של גדולים:) ולא רואה את עצמי כאחראית זה המקום הזה ) מה שנראה לי נכון זה אולי להניח לטיפולים שלנו ..להשוואות למה נכון , אולי חדרנו יותר מידי זו לחייה של השנייה עד שזה נוגע בעצבים חשופים מידי ...אולי רק להיות כאן לשמוע לראות להקשיב לתת חיבוק ששתיינו זקוקות לו גם לתת וגם לקבל ...לא לנסות להבין לא לנסות לפרש ..רק להיות ... והכי חשוב לי שאני ממש מתחננת אלייך ומבקשת בכל לשון של בקשה , אל תלכי אל תברחי מכאן (לא מסיבת פרידה) אל תחשבי שמי שיש לו לימודים או בית יש לו יותר ממך יש לו אבל אחרת ממך ...ובסופו של יום שום דבר שרכשת בחיים לא חשוב כמו הבן אדם שאת ואת בן אדם אדיר!!!!!!!!!!!!!!!! יש לך המון דברים יש אותך והאותך הזה הוא מלא בטוב בחכמה במבט אחר מלא ברגישות כלפי הזולת החלש. את יודעת אני גידלתי ילדים אבל כמוך לא הייתי יכולה בחיים, למי היה את הסבלנות והרגש , אני מתכוונת לזה כשאני אומרת שאת עושה דור טוב יותר דור שיהיה לו טוב יותר ..את אהבה והיסודות שאת נותנת לילדים שאת מלווה (בדרך מאמינה שאת גם מלמדת את ההורים הצעירים המון דברים ) הם נכס ומטמון להמשך חיים. את עוזרת לגדל ילדים בריאים - הכי מרגש בעיני אל תפחיתי מערכך ....(ואני מכירה גם את החלקים האחרים למי אין ?) השיר הזה ...שולחת אותו לשתיינו ....מעין הושטת יד של חיבור , שתיינו קמות עם אור ראשון ...ושתיינו צריכות לזכור לכוון את הלב למקום הנכון.... https://www.youtube.com/watch?v=G_afI9jQOaw אתך , אביב (חותמת עבורך למאין שלם )

תודה, אביב, שהבנת את התעקשותי לדון בינינו כאן ורק כאן. יום חמישי והראש לא הכי התעורר לי הבוקר. ובכל זאת אנסה - כן הייתי אומרת שאיכשהו למרחב הפורום הספציפי הזה יש סיכוי להרגיש בטוח יותר עבורי משום ש (למשל) אם הודעות עוברות אישור – אולי זו אינדיקציה להיותן פחות נוראיות מהמקומות אליהם אנו יכולות לקחת אותן. בבחינת - לא את עשית משהו רע וגם לא אני. משערת שאילו מישהו היה תופס טרמפ על אדי הדלק, מחליף כינוי ומנסה לשלהב ולהצית – אודי לא היה מאפשר כל-כך. מניחה שיש איזו שמירה והגנה על דמויות קבועות שהתבססו כאן. מסכימה באשר לשחזור דפוסי ההתקשרות ולקול של אמא, ואוסיף ואומר גם בן הזוג שלה. אפילו קשה לי לקרוא לאשה הזאת אמא, ומוצאת דרכים אחרות לכנות אותה. גם אני קראתי את תגובותיו של אודי , ואולי יותר מכל בעצים שלא קשורים ישירות, ואולי גם בדיוק בשל היותם סוג של ‘עקיפים’, ומצאתי בהם מילים עבורי. חייבת להתחיל את היום – אקצר, אבל קראתי הכל. השיר של רמי קליינשטיין ' שצירפת נוגע מאד. ובהקשר זה - גמני חתמתי על כרטיס אדי. ואיזו הקלה לראות פנייה בהתחלה, חתימה בסוף וגוף הודעה. תודה, סוריקטה

הי אביב, כתבתי גם כמה הודעות על עצים שונים ותוכלי, אם תרצי לחבר גם אותן יחד. כתבת שאני עוזרת לגדל ילדים בריאים. אני מנסה. יש לי, רוב הזמן, הרבה מאד אורך רוח. אשאר שיכולה לתרום לילדים שגדלים במשפחות מודעות וגם תומכת בהורים באיזה אופן. כפי שרשמת. מצד שני, עם משפחות בהן ההורים סופר יהירים ומשם תפסתי מרחק, הרגשתי ששעות השקעה רבות רבות שלי עם הילד לא יתנו מספיק משקל מול הגישה של בעיקר האמא. כמו שאני מרגישה אצלי. בינתיים, בוקר טוב ולהתראות, סוריקטה

אהבתי כל מה שכתבת וכן בהחלט את צודקת מברכת על הושטת היד שנראה את שתיכן כאן בהמשך מדברות ..אתכן..