לילה טוב

הי, לפעמים גם סוריקטה מציפה. פחדתי לרשום הודעת המשך על עץ, אז פתחתי חדש. מחר (כנראה) כשאראה את הכינוי הארור הזה מופיע כמה וכמה פעמים, מניחה שלא פשוט יהיה עבורי לסבול את זה. רציתי להבהיר לגבי עצמי - יש בי חלקים תוקפניים (כשם שיש בכולם), אבל כנראה שהם קצת לא כמו כולם בכל זאת. אולי באופן שהם חלשו על החיים שלי. לא אוהבת אותם. למשל, טרם הגעתי למצב בו בדימיון אני ראויה להקים משפחה, זה גם לא ריאלי בכלל בדרכים ה'רגילות'. אבל הטראגיות, אולי, שאפילו בדימיון זה לא קרה. מי שהקימה משפחה משלה, אוכל להניח, שהיה בה חלק שמצא בה היות ראויה וטובה יחסית. אין לי את זה. כשחווים אותי כסדיסטית וכה איומה, אחד מהקולות שמהדהדים בי הוא - וואלה אזה מזל שהסוריקטה הזאת לא אמא. צדקה אמא שלך בחינוך שלה כבר מגיל צעיר מאד. רוב הזמן, עד כדי כל הזמן, חווה את עצמי כדבר מאד לא מוצלח בכלל. זאת חווייה מנצחת ואולי אין מה לומר מולה. לילה טוב, סוריקטה

ועד שתצליחי לבד אנחנו כאן להזכיר לך.. השם שלך לא ארור ומקסים שאת כותבת יש לך כאן מלא מקום . ומזל שכתבתי לך אתמול ככה תאמיני לי ....בדיוק לעניין המשפחה והילדים

סוריקטה שמחה שבאת שכתבת בהמשכים להראות שאת כאן פחדתי שלא תבואי יותר שוב אני אמא, יש לי משפחה ועדין אני חשה לא ראויה, ודאי לא אחראית במצבי. היו שנים שקטות בהן הכל מודר בנבכי השכחה, לא ידעתי. ויש את עכשיו, יותר מחצי עשור של לרצות לא ולא לרצות, לעשות בלי להרגיש ולשאול שאלות כמו למה. זה מורכב. תחושת חוסר הערך מלווה אותי כל רגע, עד כדי חוסר ביטחון בכל פעולה יומיומית אפילו הפשוטה ביותר. זר לא יבין ואיש לא רואה. מעולם לא חוויתי אותך כסדיסטית ולא חדבתי שאת כזו. כולך אומרת עדינות ורוך וחמלה לאחר (הלוואי לפעמים גם לעצמך) שלך שירה

סוריקטה הי, מאוד חבל לי שאת כה ממעיטה בערכך, אני מקווה לפחות שאת כן יודעת שפה כולם כולל כולל מאוד יודעים להעריך את סגולותייך הרבות שניחנת בהם. לא בטוח שהייתי נענית לאתגר לכתוב על עצמי בעניין הוותק שלי בפורום,לו לא את היי זו שביקשת ממני.וכמוני גם שאר הכותבות שנענות לאתגרים שאת מציבה כאן מפעם לפעם. הקמת משפחה או אי הקמתה, לא בהכרח מעיד על כשל אישי , או הצלחה אישית מסחררת, בכל מקרה כך אני רואה את הדברים. ואנא, אל תחמירי עם עצמך יותר מידי.. איתך ריבי. ,

יפה שלי מצער אותי לקרא שכל מה חווה את עצמך כ..דבר לא מוצלח בכלל.. מילים קשות שבכלל לא מאפיינות אותך ולא את מה שהישגת בעצמך...לעצמך .. גמני לא מסכימה עם כל ...

תודה שנתת מילים יפות למחשבות שלי פשוט תודה

קראתי אתכן בנות יקרות, אוסיף קצת ואומר, שאז, וגם היום, חייתי תחת האימה, שלו היו לי ילדים, האמא שלי (הסבתא) הייתה דואגת לספר סיפורים בדויים כדי שיקחו ממני את צאצאיי. היא ידעה לחבל באופן כזה ומשכנע וכך פעלה כל השנים. גם מתארת לעצמי שבשום אופן לא הייתי משאירה אותה לבד עם תינוק שקשור אליי. עכשיו תשאלו למה אני לא רוצה לחיות... סוריקטה

הי שירה, אולי אנחנו כאן קצת מבינות... מחשבה שעלתה בי, ואני מניחה שהתשובה לרעיון שלי חיובית, היא, שאם את מאפשרת לילדים מסגרות שונות שאינן רק את - זה המון, בעיניי. שלך, סוריקטה

הי שירה, אכן עדיין מאד מאד חוששת לבוא שוב. אבל באתי כדי לומר זאת... אולי יעזור לי אם תשתפי בהזדמנות (יהיה לך כוח ותרצי) בעניין החששות שלא אחזור. כי ראו לי דברים אסורים? אין לי מילים כדי לתאר את הכאב המייסר הזה. סוריקטה

הי ריבי, אמרת שאני מציבה אתגרים. מעניין. (או אבוי...?) תרצי לפרט, אולי? כשלון אישי - כנראה שיש לי נטייה לקחת לכיוון הזה. תודה בינתיים וליל מנוחה, סוריקטה

אודי, זו כנראה לא הייתה ילדה עצובה. זו הייתה ילדה קשה וכועסת ואפילו לא יפה. היא נולדה עם התכונות האלה. רצה הגורל וגם נפלה על אמא חולה ועל דמויות אחרות שאולי ידעו להגיד לפעמים שאמא לא בסדר. לא זוכרת חיבוק מאף אחד. אלא רק עיוורון שלא ראה שיש לילדה בעיה והיא באמת לא יכולה. היום מזכירים לי שאני כבר מזמן לא ילדה. ויש את הקול שאומר מה באתם עכשיו. אחרי שכבר 'הסתדרתי' לבד. הדמויות שכן שיבחו אותה בהגזמה היו אלו שניצלו אותה מינית ורגשית במשך שנים. ואחר כך אמרו שגם בתור זונה היא לא שווה. סוריקטה