אודי וכולכם הי...

הי... משונה... מביך... .... וואו... הזוי.. רוצה לשתף אתכם... וואו...הזוי ..טירוף מערכות. הסיבה הראשונה שאני פותחת עכשיו הודעה חדשה זה היות ויש לי צורך שתראו אותי ... וואו...אתם צריכים לראות אותי .. הגוף שלי כזה מתקפל ונהיה אדום כזה.. מביך... מביך גם להרגיש את זה ובעיקר להגיד.. כך להסתכל לכולם בעיניים ולהגיד באופן ברור : כן ,יש לי עכשיו צורך שתראו אותי !! וואו... יש איזשהו חלק שרוצה למות מבושה.. .... וואו...אני מזיעה... טוב די כבר איתך במבי עם כל השטויות והתיסבוכים שלך... ... סוריקטה... ראשית, מבקשת לומר לך שעד כמה שזכור לי לא אמרתי מעולם שאני בקיאה / מומחית בענייני קבוצות... מה שזכור לי שאמרתי : שהתחום של תהליכים קבוצתיים לא זר לי... ואם אני מתבוננת דרך ההסתכלות המערכתית אולי אני יכולה לזהות שהקבוצה עברה טלטלות לא מועטות בכל התקופה האחרונה שכללו קטיעות ושינויים שונים.. קטיעות כשהפורום היה בחופש מס' פעמים הפורום גם "עבר דירה"- המעבר והטלטלה שדוקטורס העבירו אותנו.. מבקשת לציין שלעניין החופשים של הפורום זה היה אולי חידוש מערער.. אודי.. עד כמה שזכור לי עד לפני שנה? שנתיים? לא זוכרת זמנים כל כך.. בכל אופן לא זכור לי שסגרת את הפורום... לקחת אותנו איתך לחופש.. אני זוכרת שאפילו הייתי מופתעת בעבר שאמא צביה יוצאת לחופש ואתה אף פעם לא יוצא לחופש..שאתה נמצא באופן רציף היה בזה משהו מרגיע,נותן תחושת בטחון, ריצפה קבועה.. ועכשיו..שונה... אולי הקבוצה הגיבה לשינויים הללו .. אולי אומר ואקדים: החרדה הגדולה ביותר בקבוצה היא החרדה מהתפרקות הקבוצה.. כשקבוצה מרגישה מאוימת היא (הקבוצה) תעשה ה-כ-ל בכדי שתחושת הבטחון של הקבוצה תחזור.. בקבוצה כל אחת/אחד נוטל על עצמו תפקידים (במודע או שלא במודע) ישנם תפקידים משימתיים ותפקידים רגשיים .. ואין מי שלא נוטלת על עצמה תפקיד כלשהו.. ואולי,סוריקטה ואביב אתן נוטלות את התפקיד של "משמרות הפורום" וכהחרדה מהתפרקות הקבוצה כתוצאה מחופש כזה או אחר ,אתן כמו הילדים בבית שמתחילים לריב ואז אבא מגיע ומרגיע.. ובאמת,אולי קורה פה משהו מעניין.. "במריבות ביניכן" אודי לא מתערב.. כמו אמא... אודי רק אומר : אני נמצא,רואה,שומר... ותראו .."הילדים משלימים ביניהם" אולי הצלחתן בחוויה להחזיר את אודי הביתה..החרדה פוחתת ו"הילדים יכולים לשחק שוב ברוגע" עד שהחרדה שוב תתעורר... מה שאני מציעה פה זה בנוסף!(ולא במקום) להסתכלות שהציעו אודי ושירה,שמאוד דיברו אלי... מה עוד?... נראה לי שזה לעכשיו... אהה.... מיכל,שאפו עלייך על הדרך שאת עושה... לעבור תהליך פרידה כפי שאת מתארת ... אולי אני בעוד 40/50/90 שנים עם אמא צביה... וכן.. תודה חטולית על המילים הטובות שלך הן נתנו לי נשיקה רכה בלב.. תודה לכולכן גם לך שירה וסוריקטה שקצת עזרתן לי לצאת מסוג האוטיזם שנכנסתי אליו.. וגם אתה אודי אהוב , יקר ומעצבן שכמותך.. ושבחיים לא תעזוב ותצא לחופש.. ואם אתה יוצא לחופש -קח אותנו איתך ..כמו פעם... אני אוהבת אותך אודי מעצבן..:) שלכם-במבי

הי במבי, הו, סוף סוף. חיכינו לך. כן, שיראו אותך. מכל מה שכתבת נתקעתי על 'אודי יקר ומעצבן שכמותך'. וזה הצחיק אותי. יש מצב שחלקנו מחפשות להפוך את אודי ל(לא אבא, אלא דווקא) אמא שלנו? שניתלה בה ותנחה אותנו? לנצח? בתדירות צפופה ובלי לסמוך על כוחותינו אנו? לא בטוחה שמוצאת קשר לחופשות דווקא. זה כאילו טריוויאלי כזה ומתבקש. וזה לא נראה לי ממש. לשינוי בנוכחות של אודי בימי הפעילות - שינויים שאיננו מוכנים להם מראש - מניחה שרובנו מגיבים. מגיבים מאד. גם אם בהחרשה מסוימת. מניחה שיש גם כל מיני פרמטרים מספיק משמעותיים, שאנחנו לא לוקחים בחשבון ולא יודעים זה על זה. אני כן מאד כועסת על דוקטורס והפורמט החדש שאינו נראה כמו עצים על ענפיהם. וגם כועסת על פורמט החיפוש שלא עובד כמו שהייתי מצפה ממנו. נגמר לי המוח, סוריקטה

איזה כייף לראות אותך כאן פשוט שימח אותי כל כך לקחת לעצמך מקום בפעם הראשונה מזה...יובלות.. וואוווו צריך לראות כדי להאמין.. את נהדרת מתוקה שאת !! רואה אותך במבי רואה גם כמה היה לך קשה להכנס אבל צלחת את זה !! חטולית