במבי אהובה.

תודה יקרה תודה על המילים החמות תודה שאת כאן ככה בגדול נותנת לנו לראות אותך כבר מזמן לא היית כאן ככה נראה לי בראייה המרחבית שכולנו כאן היינו זקוקות לרצפה מחודשת ... בקשר לזה שאני לא מוותרת ...בדיוק דיברתי על זה עם המטפלת ,שאני ככל שיש יותר קושי או התנגדות נלחמת יותר ולא מוותרת. חשבתי על זה בעקבות התגובה שלי לשירה לגבי המטפל שלה ,אני בתקופות שהפנים צועק לי שצריך להפסיק להגיע אני באה יותר. גם בעבודה שלי לאורך השנים (כל מי שליוויתי בקושי שלו )לא יכולתי לוותר כמו אני לא רוצה שיוותרו עלי לא מוכנה לוותר על האחר .... תודה שראית תודה שאת כאן

הי לכם , חזרתי עכשיו הביתה מיום עמוס ביותר.. העיניים שלי מפלבלות, אך בכל זאת רוצה לומר לכם.. אביב, תודה על המילים הטובות שלך.. אודי :)) כל כך שמחתי לקרוא את תגובתך להודעה שכתבתי לאביב.כך,בכזו ספונטניות , בפשטות , וזה הרגיש כזו נשיקה ללב.. :)) מיכל.. מקווה שאף אחד פה לא יהרוג אותי אבל אני רוצה לומר לך שאם הבן שלי היה יוצא עם נפגעת תקיפה מינית ,הייתי מתה.... זה היה משגע אותי... אני הרי נפגעתי כשהייתי ילדה בת 10..ואני נכה..נכה במובן המיני.. אני לא רוצה שהבן שלי יעבור את מה שבן זוגי עובר איתי... אני הרי כבר למעלה מ 10 שנים אצל אמא צביה 4 פעמים בשבוע.. בתחום הזה - תקוע...לא זזים דברים ואולי יש נפגעות פגיעה מינית שכן מצליחות להשתקם.. לא יודעת.... וואו... ח'תכת בלגן... רוצה לומר לך שאני ממש מבינה אותך... לא הייתי רוצה שהבן שלי יהיה עם מישהי פגועה כמוני... אל תהרגו אותי על מה שכתבתי עכשיו... אולי רק אני 'נשארת כיתה' בתחום הזה ולא מצליחה להשתחרר מהקטע הזה...??? אולי אני כותבת מילים אלו בגלל שאני לא מפוקסת בגלל העייפות שלי..??? ושירה .. וסוריקטה ..וכולכם .. אני מתגעגעת אליכם... מקווה שלא כתבתי שטויות.. אתם צריכים לראות אותי עכשיו.. העיניים ממש ממש מפלבלות מעייפות

במבי יקרה! וואו.. לא חשבתי שבכלל מי שפה ונפגעה תבין אותי. חשבתי שכולן כועסות כי כאילו הכל רגיל ושנתייחס רגיל. והנה באת ואמרת כל כך בכנות!!! זה מפחיד!!!!! וזה טריגר עבורינו. ולא רוצה את הסבל הזה שיעבור. כי כמו שכתבת הזוגיות כל כך נפגעת. לכן אני חושבת שזה ממש תלוי עד כמה הפגיעה והחוזק של הבחורה וכו'וגם החוזק,שלו לשמש כמאזין.. תודה על מילותייך וכנותך!!

במבי מקסימה שאת בעצמך, גמני התגעגעתי אלייך לפעמים אני סקרנית לשאול ולדעת מה את עושה, במה את עוסקת. ברור שלא כתבת שטויות, כתבת ככה מהלב וזה מרגיש כמו לשבת ולדבר איתך. עניין הפגיעה בעייתי בהקשר של יחסים. אני חושבת שיש בי משהו מאוד מרובע, מרצה, הולך בתלם, כאילו לא ראיתי אופציות אחרות מלבד לעשות מה שצריך, מה שאומרים שצריך. קשה או לא. אפשרי או לא. וכמה קשה... כמעט בלתי אפשרי. אולי היכולת להתנתק מהגוף עזרה לי. לא יודעת. יש שנים של התנזרות ואי מסוגלות. שלך שירה

הי אודי ואביב, סורי שאני נדחפת - בשונה אולי קצת ממה שתואר בעץ - מוצאת את עצמי לא מוותרת על יצורים וגם אנשים. אבל איני מצליחה למצוא בי את האמונה שמשהו כזה יקרה מולי. שלא אזכה לכך. סוג של חד כיווני. סוריקטה