במבי.

לא יודעת כל כך מה לומר. שמחה שבאת, שאת כאן. תמיד יש לך פינה חמה אצלי בלב. וכן, נפרדות הפעם ממש ממש ממקום אחר. וגם אני חשבתי שלא אעזוב לעולם, אבל דברים ורגשות משתנים. ואי אפשר לדעת. וחוץ מזה היא פעם אמרה לי אז מה אם זה לתמיד? גם זה בסדר. כמה שתצטרכי אני כאן בשבילך. נותן ביטחון נכון??? וגם עכשיו היא הבטיחה שאם אצטרך תמיד אפשר לחזור. הדלת פתוחה. כמה טוב לדעת לא?? והמקום פה עם אודי נשאר על תילו! יציב! הכל בסדר וחוזר על מקומו בשלום.

מיכל הי, גם לי שמור מקום חם בלב אלייך.. אני מרגישה שאנחנו צועדות זו לצידה של זו כבר שנים לא מועטות.. מתפעלת לראות את תהליך הפרידה שאת עושה.. ...אולי גם אני אוכל להתנסות בתהליך מעין זה....????? נכון לעכשיו,פרידות נחוות אצלי כמשהו שנחתך,ללא תהליך.. אמרתי לאמא צביה לא פעם שאם הייתי צריכה לתת כותרת למאפיין אולי מרכזי בחיים שלי ,הייתי נותנת את הכותרת 'פתאום'.. הפתאומיות ..ללא כל הכנה .. אגב,אפילו הפטירה של אבי ז"ל לפני שנתיים וחצי היה בפתאומיות ..מדום לב.. אגב מיכל, בתגובה שכתבתי אתמול להודעתה של אביב אלי התייחסתי גם לקטע שלך עם בנך בהקשר למישהי שנפגעה מינית...