רעש.....................................

בואי בואי כל הזמן קוראים לי מבפנים. אחד הוא המוות. השני רוצה לעשות לי דברים. לגעת לי בגוף. לקחת את הגוף שלי. בואי. כמו מקצב הליכה. לפעמים אני מצליחה להמיר את בואי האלה בבואי צריך לעשות כך וכך. בואי נתלבש בואי נצא לעבודה בואי נבשל, נכבס, נהיה, את יכולה. בואי. כל יום גם בואי כזה. למה אני לא יודעת לבד למה הכל כמו מתוך צו פנימי. למה הכל כמו סרט ואלה הוראות בימוי. למה אין לבד בלי ליווי והוראות. זה מרגיש כל כך מנותק. כאילו אני נמצאת בתוך קרום או בועה שבתוכה בליל של קולות מתמללי מציאות, מדרבנים להרס וגם לעשייה שפויה, נכונה. ואני לא יכולה להתרכז בכלום, אי שקט נוראי, קוראת את אותו משפט כמה פעמים ועדין, עוצרת, לוקחת משהו לאכול ולא יכולה לנשום כי הבטן מתנפחת. אני לא יכולה לשאת את עצמי, התיעוב הזה מביא אותי אל הקצה. לשם. לשם. אני לא יכולה. אני רוצה להכות אותו לשבור את מעטה האדישות כדי לדעת שהוא מבין, להרגיש שהוא מבין, בגוף אני רוצה. אני רוצה לצרוח לנפץ דברים בחדר שלו לצרוח כל כך חזק לצאת משליטה עד שהכל יתפרק ועל השטיח שלו ישארו רק שברי חפצים ושברי אני. אחר כך הוא ינער את השטיח מהחלון והחדר שלו יחזור אל הסדר, בלי חפצים שבורים ובלעדי. אולי אז יהיה פתאום שקט.

בואי שבי כאן לידי אין צורך להרוס הכל וגם לא להרוס את עצמך את יקרה מידי כדי שלא תהיי עוד..מחשבה בלתי מתקבלת על הדעת מבחינתי קחי את ידי המושטת לך ובואי נלך אל הים הגלים ינעימו לך..וירגיעו.. אוהבת אותך יקרה לי עד בלי די.. חטולית

הי שירה, חולה, עייפה ושבורה, ומכולם לך חשוב לי לרשום - קוראת את הפנטזיה שלך, ומוצאת אותה מאד דומה לאלו שאני מכירה אצלי. לי יש ת'מילים האחרות שלי, אבל, לפחות כפי שאני תופסת את זה, הרעיון דומה. מאד. הרשי לי לתת מחשבה לפירוש שהייתי מציעה עבורי, וגם, אם תרצי, עבורך - הפנטזיה הזאת, היא כאילו לעשות מסע בזמן, להיכנס לחדר המיטות של ההורים (ואל תשאלי אותי איך הזוג הזה היה ככה ביחד) ולנפץ את הרגע. הרגע בו נוצרתי. פוף! והארץ הייתה תהו ובהו וחושך. זאת פנטזייה שהיא מאד בראש של הכל-יכולות שמאפיינת, בעיניי, את מי שעל הציר של האנורקסיה, כמי שנוצרה ומתקיימת מתוך עצמה. איכשהו נראה לי שהתיעוב קשור גם לאותו רגע מיני. |צעקה| לפני לילה טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה כתבת שאת חולה... איך את מרגישה היום? מקווה שאת מטפלת בעצמך. תודה שהגבת קצת קשה לי לחשוב על הפירוש הזה, במונחים האלה, אבל יש בו המון עוצמה. מעולם לא הרחקתי לאותו הרגע או עירערתי עליו, ודאי שנמנעתי מלחשוב עליהם כעל ישות מינית, התיעוב קשור לכולי וכולי קרתה אז באותו רגע. אז אולי. שולחת לך בריאות טובה והחלמה מהירה. שלך שירה