אודי ובמבי יקרה!!!! זה ממש חלום חיי שהיא תכתוב מאמר או ספר!!!

ספר זה כבוד גדול!!!! לקחת דוגמא ממטופל זה בהחלט מראה על התקדמות והצלחה!!!! אני אפילו מקנאה בך!! תסמכי עליה שאין מצב שידעו שזו את! ודבר שני נראה לך שככה היא רואה אותך????, באמת???? ממש לא! ממתי קראת מאמר או ספר שזלזל במטופל??? להפך! היא גאה בך מאוד!! וגם אני! איזו גאווה!!! אני רואה את זה כדבר חיובי ממש. ברור שמפחיד קצת ומאוד מאוד מסקרן. את זוכרת שפעם ביקשתי ממנה לקרוא מה היא כותבת עליי??? כל כך נלחצתי מהסיכומים שלה! והיום, אני מרגישה הפוך. הייתי רוצה שהסיכומים האלה ישארו אצלה לתמיד!!! איזה שינוי הא??? וכן, עדיין סקרנית לגבי מה נכתב. במבי! את כתבת שאת תקועה והנה באה הוכחה ניצחת שאת ממש לא!!!!! היא מכניסה אותך למאמר או ספר!!כבוד!שאפו! ואודי, בכל דבר קטן, בכל נים מהטיפול אני מרגישה התקדמות גדולה! כמה טוב להרגיש כך לפני פרידה, נכון? איזה שינוי בתפיסה..לא יאמן. תודה במבי שנתת לי להבין ולהזכר ממה שספרת על הרגשות שלי לגבי הסיכומים. :)

מיכל, את מבינה שגם כל אחת מאיתנו יכולה לכתוב את הספר עליה. במילותיה ולאו דווקא מאמר מקצועי. מה את אומרת? רשמתי למטה כמה הודעות, אחת מהן בהקשר. הן מאחור ולא אלחם עליהן. אבל כן, יש רעיון שספר שכזה ייכתב על ידי. אשמח אם תחרישו תגובות. טנקס. סוריקטה

מיכל הי, מורכב לי עם זה... כפי שכתבתי.. לא חוששת מזיהוי...סומכת על אמא צביה לחלוטין שתשנה את פרטי האישיים כך שלא יהיה ניתן לזהות שמדובר בי.. החשש הוא בעיקר ממה שאני עלולה לגלות שהיא חושבת ומרגישה כלפי וזאת באמצעות 'הדמות שתלביש עלי'... מרגישה שבקטע הזה אני חשופית לגמרי ואפילו פסיק קטן שיצרום לי עלול לפגוע בי באופן כזה שארגיש מרוסקת וזה גם ירסק את הקשר ביננו... מיכל,אני חושבת שבתחומים רבים גדלתי ,התפתחתי ועברתי שינויים אולי אפילו מרשימים.. בתחום של מגע מיני -תקוע אצלי לחלוטין...לא מסוגלת.. בזמנו, מאוד מאוד רציתי ילדים ולכן הייתי איתו ואני זוכרת את זה כאילו התרחש עכשיו ... אני זוכרת שהוא כזה עם הגוף שלי (הגופה) ואני כזה כאילו מלמעלה צופה במה שקורה וזה כזה כאילו לא קורה לי ...ואין לי שום מרגיש בלב.. בתחום הזה לא זז כלום.. אולי זה עצוב..???? שלך, במבי

אני יכולה לראות אותך יוצרת בכל מדיה אפשרית, ודאי שבכתיבה. לא יכולתי להחריש תגובה שלך שירה

הי שוב, לאחרונה סוריקטה במקטעים - בכל אופן - אני דווקא שומעת (גם) את המשאלה שדווקא כן ידעו במי מדובר. שידעו מי זו מי. שידעו מי זו אמא צביה. כנ"ל גם (אולי) לגבי כל אחת מאיתנו. שידעו מי המטפל, שידעו מי המטופל. מי הנפשות הפועלות. מי האדם. ומעבר. אולי. אולי זו משאלתי. לצאת לאור, וניתן לכך ביטוי כאן. בסך הכל אדם. פשוט. מורכב. מעניין וגם משעמם. ובמימדים אנושיים. גם ממוצעים. סוריקטה

כן... יש גם בי באיזשהו אופן משאלה שיידעו מי זו מי ...יש בזה משהו שלם יותר.. המשאלה הזו קיימת גם אצלי.. לפעמים אני מפנטזת שאודי עושה לנו פגישה אצלו בבית בגילון ואנחנו מכירים באופן מלא ושלם יותר... החשש שלי לגבי המאמר או הספר שאמא צביה כותבת ,זה 'הדמות' שתלביש עלי' מה היא חושבת ומרגישה כלפי... והחשש שלי שאם אפרש ובעקבות זאת ארגיש פגועה מאיזה פיפס הכי קטן שלא מתאים עבורי,אפגע ,אתרסק וגם הקשר ביננו יתרסק לגמרי... זהו לעכשיו סוריקטה ואני מאוד מאוד שמחה שאת פה וכולכם שלך, במבי

סוריקטה יקרה! אני מצטרפת לדבריה של שירה. צאי אל העולם ותכבשי אותו!!! אומרים שכל ספר או יצרה זה כמו לידה. אני בעד. ואם חשוב לך לצאת לאור עם שמך האמיתי בסדר. ואם לא אפשרי גם בשם בדוי/ ספרותי.

במבי. כדאי שתשוחחי איתה על החששות שלך של ריסוק הקשר... אולי תתבדי והפוך זה יהפוך לחיזוק הקשר? ועדיף שתדעי מה היא מרגישה כלפייך.. לא? אני מאמינה שבחדר יש כנות ולכן פחות תופתעי ממה שהיא חושבת עלייך. ומבינה ממש את החששות..כדאי מאוד לדבר איתה על החשש.

במבי, אם להשתמש במילותיו של אודי (שהופנו, כמדומני למיכל בשעתו)- אני שומעת כאן משאלה, ואולי לכן החרדה כל כל כל כך עצומה. נדמה לי ששומעת אותה אצלך, או דרכך אצלי. המשאלה כן להיחשף. רמזים רבים בעיניי רשמת כאן לאורך השנים. אולי גם אני. אולי. באשר למיניות - השתמשתי בעבר ב'מת', אודי תיקן ל'קבור'. מניחה שמנעתי מעצמי חשיפה בפועל וייתכן שלכן אין לקטע שום ביטוי בינתיים. חתיכת אופטימיות לאישה בגילי. סוריקטה