בוקר טוב

הי כולם, ייאוש ושבר. כתבתי כמה מילים קודם. לא יודעת מה ואין לי מושג למה. לילה טוב (בוקר, אני יודעת) וגם זוכרת שמשפט כזה כבר רשמתי בעבר ואנ'לא מקורית. סוריקטה

סוריקטה אהובה, למה נכבה לך הבוקר? מקווה שהיה זה רק רגע ואחריו הצלחת לצאת אל יום חדש. מכירה את התחושה, פטישים הולמים בראשי כל בוקר, בכי משתולל בפנים, הכל מפני שהתעוררתי. אחר כך אקרא מה שכתבת למטה. קודם את אחר כך המילים סוריקטה, אני דואגת לך.

בוקר טוב יקרה..אולי ספרי לנו מעט על היאוש והשבר?? אנחנו קבוצה חזקה :) נוכל להכיל הכל. עצוב לי התעוב העצמי הזה שאת מייחסת לעצמך, התבגרות הגוף, חלק מהחיים..אך איתו מגיע ניסיון חיים של אישה כל כך נבונה ורגישה. התובנות העמוקות וכן הרהורים רבים. ומילותיי אלו בעצם נכתבות גם לכן בנות יקרות. כולכן כל כך מדהימות ויקרות!!! סוריקטה, כתבת מילים ומילותייך נקראו בצמא על ידי ובתובנה עמוקה. את גורמת לי להרהר ולקרוא שנית...ממש כמו מטפלת נפש אמיתית!!! תודה.

הי, אודי, לא יודעת אלו מילים עוד... כתבתי כל כך הרבה. כל כך הרבה. הן היו שם. אולי נחבאות בתוך הבליל. מחליפה עבודה, חופשת קיץ בטיפול. טיפולים גופניים רפואיים חודרניים. בדיקות. כמה דמויות כבר מכירות אותי וחושבים על שיבוץ שלי בתוך צוותים, למשל. אבל גם של הסבה בכלל. לעתים לתחומים יצירתיים. אומרים ובינתיים עובר ליד. מיכל, מסכימה באשר לגיל וחכמת השנים. עם זה אני בסדר. אולי אני סוג של מטפלת בנפש, אבל, למשל, לגורי אדם בתחילת דרכם. ואיכשהו מרגיש לי לפעמים סוג של חוסר הגינות. מושקעת כל-כך, נפשית ופיזית, כי זו אני, ותראו מה זה, מרוויחה כארבעה אחוז ממטפלי נפש מקצועיים פרטיים. כן, בגלל שהסך נמוך יחסית, גם משלמת פחות מס. ועדיין מרגיש לי קטלני. בכל אופן, כאן גם נכנס העניין של היות ראויה. מניחה שיש לי, בקטנה, זכויות במגוון תחומים שלא מימשתי. שירה - קללת הבוקר של ההתעוררות אצלי מרגישה (כשהיא מרגישה...) יותר מרוכזת ונקודתית, כמו דקירות חדות, אולי. פיתולים נפשיים. כך גם טרום שינה. כאב הקיום האיום (ולכן אני נזקקת לתרופות להירדמות, כי אחרת אין צ'אנס בשלב זה). מרגישה עד שעובר את הגבול ומגיעה סוג של אפטיה. ומעניין - לפעמים יוצא לי לחשוב שדווקא סימני הגיל כשיבה, וקמטים מקלים עליי. כבר לא ‘בשר טרי’. מונח אומלל. אמנם, לא ממש שלחתי למטפל תמונות אבל כן הראיתי לו בעבר כמה בסגנון מחנה ריכוז. וכמה פוטושופים שאלמלא היו איומים ומתוך בורות חשוכים, שוב אומר, אפשר לראות בהם איזה הומור, או יצירתיות. שירה, דיברת עם המטפל על המשאלה לאינטנסיביות? כי אני שומעת אותה בך המון. ככל שאת מבקשת לפרוש, כך אני שומעת שהיית רוצה שיזום רעיון כזה לפחות (מבלי שתאמרי מילה). כבר מזמן שהתדירות אצלי היא נמוכה. היו לי תקופות צפופות - ביקשתי עבורן סיוע וזה היה כרוך בחתיכת מחיר. בסך הכל, ברגעים אלו, ואולי לאחרונה, די אדישה לעצמי, לרגשות וזה, כנראה, לא להיט. לילה טוב, בוקר אני יודעת. סוריקטה

לא חייבת להיות מקורית ....תהי ..רק את....