שתי פגישות לסיום.. מתנות קטנות......
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא יודעת מה קרה לי...בפגישות האחרונות קניתי לה מתנות. כל פעם הבאתי משהו קטן. היא אמרה שלא צריך ויש עוד פגישות ובכל זאת אמרתי שזה כדי שאפנים שנפרדות...באמת לא יודעת למה. ופגישה אחת ביטלתי. כך שבמקום 3 נשארו 2...חושבת מה נעשה בהן.. חשבתי שארצה לשאול שאלות ושהיא תענה על מה שנראה לה לנכון. לא שאלות על חייה האישיים ממש. יותר מעניין אותי איך באמת היא חווה אותי ומה היא לוקחת הלאה בעצמה,היא אמרה שקבלה ממני ולימדתי אותה. אז מעניין מה בדיוק שתפרט. ובנוסף מה אתן לה מתנה סופית..אין לי רעיונות יותר...למי יש רעיון? יש לה הכל!!! היא המון שנים במקצוע וכל הספרים על המדפים פלוס קשקושים ממטופלים נמצאים שם בחדר... אני בטוחה שאחרים קנו אגב ולא היא את כל הדמויות ודברים שונים... אז מה נותנים לה?? מה לא היה לנו?? נרות ריחניים ומיוחדים (הדלקנו יחד בחדר) , אבן מיוחדת, קלפים טפוליים, אפילו מעצור לדלת המתנה הראשונה...ואחר כך מלחיות למינונים נכונים. בהכל הייתה משמעות. קניתי לה המון מתנות. לחגים בעיקר, ועל כלם דברנו והפכנו ו...היא רצתה לעצור אני לא. ורק אמרה שאין צורך אבל לא רצתה לסרב כנראה לא להעליב אותי.. לי היא קנתה ספר כשנפרדנו פעם...משמעותי גם. הפעם כבר לא מתחשק לי להביא כלום...לפגישה האחרונה אולי אביא מילים...והדובי ישאר שם, הוא המתנה הכי משמעותית מהכלללללוהייתי רוצה שאחרים יוכלו לחבק אותו ואולי אפילו יחבר אותם לילדות. הוא העד שלי. לא יודעת...איך נפרדים? לפתע מוזר וקשה לי. אמרתי שאתגעגע. והיא שאלה אם בקטע טוב או לא. אמרתי שגם וגם...היא תחסר לי! לא בטוחה שאחסר לה...אולי ... האם אחסר פה אם לא אכתוב יותר?? לא בטוח. הזמן יעבור ואשכח..קשרים רבים היו לי בחיי את כלם הרסתי. ורק פה אתגעגע ממש. איני מתגעגעת לאיש. לא לעבר אין בי נוסטלגיות.. אנשים באים והולכים מחיי ולי כלל לא אכפת מהם..מהקשר. המון חברים כל כך לא משמעותיים יד לי.. כמה עצוב להיות בין אנשים שאני לא מרגישה אליהם קרבה של ממש והם חושבים אחרת ממני..הם חושבים שאני קרובה... אבל איתה נוצר משהו אחר. קשה לי עם זה. קל לחתוך ולשכוח יותר קשה לזכור ולהתגעגע ...למה אודי? ומדוע מבחינתך געגוע הוא טוב??? הלוואי. הלוואי ואבין זאת....
מיכלי יקרה למרות שאני לא מסיימת טיפול ביינתיים, אני מאוד מתחברת למילים שלך. פרידה- מביא איתו מכלול של רגשות- לגבי מתנה אני חושבת שמילים זה הכי משמעותית... חוץ מזה את מביאה לכאן את עצמך ואני אוהבת לקרוא אותך(למרות שאני לא תמיד מגיבה). את עושה דרך... יכולה להיות גאה בעצמך...... ינשופים
מיכל יקרה, כמה הכל מסודר אצלך ומובנה, והולך בדרך שנקבעה. נראה שהייתן צוות טוב. מכירה את תחושת חוסר האותנטיות עם אנשים. את התחושה שלא יודעים באמת מי אני (ויודעת מה, הם הכי לא יודעים) ושהמקום היחידי בעולם בו אני היא אני לגמרי, הוא אצלו בחדר. מאחלת לך המשך תהליך פרידה מחזק ומעצים. שלך שירה
הי מיכל, מקסים, בעיניי, הרעיון של הדובי. חלק ממך שנשאר איתה, המטפלת. מקשר בינה לבין עולמה. האישי המקצועי. נפלא. מילים כתובות בכתב יד יכולות להיות רעיון מעולה. ובעיקר, אולי, הזיכרון. מניחה שתיטיבי לדעת מה הכי מתאים בעצמך. וזכרי שהיא שם בשבילך בכל עת. בהינתן המציאות. שלך, סוריקטה
ווואאאו... מיכל יקרה !!!! קראתי את מילותייך ונשארתי ללא מילים... מרגישה את הבטן שלי מכווצת... וואוו... את יודעת מה מיכל ? ייתכן שאת שמת מילים במקום שמרגיש לי מהדהד מאוד חזק .. הרגשתי באיזשהו אופן שאת מדברת כאילו גם מתוכי פנימה... וואוו... ... אני חושבת שאת מאוד מאוד אמיצה מיכל.. מרגיש לי כאילו את נותנת יד למטפלת שלך ושתיכן צועדות ביחד ונותנות יד לפרידה..לא בורחות ממנו... פשוט הולכות במקום הכל כך ,כל כך בלתי אפשרי מבחינתי כרגע... וואו... באמת מיכל, שאפו עלייך בענק... ולגבי המתנה... יש מתנה גדולה יותר מהתהליך שאתן מאפשרות לעצמכן ? ..ואולי הדובי יזכיר.. הוא העד.. ההד... וואוו מיכל... מורידה את הכובע בפנייך.. שלך ואיתך, במבי.
הי מיכל, געגוע הוא למשהו משמעותי וטוב, אל קשר או דבר שנקשרנו אליו. העצב הוא על העדרו של היש, ועצם זה שהיה 'יש' - הוא טוב. אודי
מיכלי מאמי מילים לדעתי תמיד מרגשים ואת יודעת איפה ואייך לשים אותם כדי שהמשמעות שלהם יהיו נכונים והדובי..רעיון טוב מאוד..מזכרת מוחשית .. וגעגוע ..בדרך כלל נוצר למשהו טוב תצליחי מתוקה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
