אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי , קראתי אתמול את הודעותיך של סוריקטה ומצאתי את עצמי ללא מילים ..רק עם תחושות.. הבוקר הגבתי לה... לא זוכרת כבר מה הגבתי... אודי... אני מרגישה קצת חסרת אונים... אודי...אני גם ממש אוהבת את סוריקטה וממש איכפת לי ממנה.. אני גם הרגשתי כמו אולי מואשמת על ידה...??? אני כבר לא זוכרת כל כך ואין לי חשק לפתוח שוב את ההודעות שלה.. אודי.. אני מבקשת ממך עזרה... תעשה בבקשה משהו שאם לא הובנתי בתגובה שלי או יש בזה משהו שסוגר ...?? אני כבר לא זוכרת מה הגבתי אבל אני כן זוכרת שההודעות שלה..בפרט ההודעה השנייה הרגישה לי מכה בבטן... אודי...אני מוצאת את עצמי כאילו מבקשת ממך שתתערב ושלא יהיו בלגנים וסוריקטה לא תיעלב ולא תברח... אוף אודי..חבל שהגבתי.. הייתי צריכה לסתום את הפה... מרגיש לי לא טוב אודי... ואני רוצה לומר לך שמהפעם הראשונה שנכנסתי לפורום נכנסתי כ'במבי פצוע ' מעולם לא החלפתי ניק אבל פעמים רבות אני חושבת שאני לא חותמת בשמי... במבי במבי במבי במבי
הי במבי, איני חושב שסוריקטה כיוונה אלייך. לא רק זאת, אלא שכמו שכתבתי בתגובה להודעתה למטה - אני רואה בזה גם ביטוי לקול קבוצתי. גם את מה שכתבת את, אגב. ובכל מקרה - אני מקווה שאיש לא ייפגע ולא יעזוב או יעזב. אודי
הי במבי, פתחתי גם הודעה חדשה ומנסה לחשוב. לחשוב עוד. בטח שלא התכוונתי אלייך. גם לא ידעתי למי בדיוק לפנות כי אולי אין כינויים ברורים קבועים לחלק מהדמויות וזה העניין שיצר אצלי (ואצלכן...) בלבול. כנראה שיש לזה משמעות בהיותנו קבוצה רבת שנים, ופחות בפורום של שאלות מזדמנות. אולי. אבל אולי גם קיים סיבוך מסויים להצטרף למשהו שנראה כבר מגובש. מותר להביע גם קול כזה. מוזמנות. מכירה את מה שקורה כאשר חסרה הבהרה מדויקת ומוגדרת. מעניין שכל המגיבות אליי לשתי ההודעות שפתחתי, אלו שאני רואה עכשיו, הן בנות מאד ברורות בקבוצה. עם סגנונות יחודיים אפייניים קבועים. דווקא הן. ובפרט את, במבי. את כל-כך את. וגם חטולית, ינשוף, שירה. איפה אתן, חדשות? עצוב לי שזה מה שקרה... :-( אולי מכיוון שחרדתי שילקח כיוון כזה, ויתרתי על עצמי. אבל אולי אפשר ללמוד מזה. מצטערת, מבינה ואת צודקת, בגלל שחל אצלי תהליך מחיקה רציני לאחרונה - אולי תוכלו לעזור לי בלהזכיר את עצמכן? וגם אודי. רצינית לחלוטין וצריכה עזרה כאן. סוריקטה
אודי וכולם, כן יש בי מחשבות לעזוב. כבר יותר משנה. מאז שנראה לי שדמויות מפתח תוקפניות כלפיי, אנ'לא מרגישה טובה יותר. והסתכלתי על ההודעות מפעם וכמה הייתי בהן חמודה ולבבית ואמיתית, וכמה לקחו אותן למקומות אחרים. המיכל שלי החזיק יפה, ובאמת, שנים ארוכות, עד שהוא התפורר. ולא יעזרו מכתבים מקסימים שאני מקבלת במציאות, אנשים שמתלהבים ממני ומעוניינים בשירותיי. וואנס נאמרו עליי דברים שלא יכולתי לשאת - אני מרגישה בחוץ ואין מה שירכך. המסקנה שלי היא שאין, אין לי על מי להישען. חבל. כל כך כואב לי, שהבוקר, אחרי שהתעוררתי בשלוש (זו השעה הדי קבועה שלי) לקחתי כדור נוסף, כדי לתת לעצמי עוד זמן קצר של שקט מסיוטי החיים. תודה לשירה, חטולית וינשוף שטרם ברחתן ממני. להתראות, סוריקטה
מתוקה שאת סוריקטה לעולם לא היתה רומזת דברים כאלה בטח לא עליך... ולמה שתרמוז... גמני אוהבת אותה מאוד וכשהיא איננה ..החוסר שלה מורגש ואם קראת את ההודעות שלי..אז את בטח מבינה ש..לשתוק..ממש לא טוב..גם אודי אומר.. ואין לך בכלל על מה להרגיש רעעע לא כתבת שום דבר שיפגע כמו תמיד את כותבת ברכות ובנעימות חיבוק גדול מתוקה חטולית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
