אין לי מושג למה אני כותבת

הי כולם, בוקר טוב, |לב שבור| במבי - במבי אהובה שלי - רשמת שאת מרגישה מואשמת ממילותיי, ואני יכולה להבין. אבל במבי, מכולם בחרת דווקא בך? אולי הילדה הכי טובה שיש בך? הצד הזה של הילדה היותר מידי טובה, אולי? ובסדר, אני גם יודעת שיש בכולנו מפלצות. בי, בך. בכל שנותייך בפורומים, ולא רק את, אלא גם אחרות - מעולם לא כתבתן בכינוי שלא רציתן (ואולי גם כן רציתן) שיזהו? אף לא פעם אחת? גם לא בהתחלה, בחששות הכניסה? לפני שאודי הגיע? למנהלים אחרים? אומר מדוע אני שואלת - אישית, חששתי תקופה ארוכה בראשית הדרך. והבריחה הזאת שלי - אופן הכתיבה האומלל כאילו זו לא אני - יש מצב שבלבלה והייתה פחות הוגנת, לצערי. למרות שהייתה בי משאלה שיחברו ויזהו (ובמקביל ישמרו בסוד) כי היו בהודעותיי מאפיינים מאד ברורים. רובן היו מאד מושקעות, למשל. בדרך כלל ארוכות, מורכבות, מתכנסות, מתייסרות. עיסוק באותם נושאים. זה היה מזמן. אבל זה היה. ופה. בעצם, כנראה שהוא תמיד ולא נעלם ואיתי. התייחסתי לעבר, אך עם הזמן, אולי האיזונים על פני השטח מעט השתנו. גם בהן, בהודעות שלי דאז, היה בלבול בין זכר ונקבה, כפי שנדמה לי שאני רואה בהודעות מסוימות של בנות שפחות מראות קביעות בעיניי. אז, אלמלא הייתי כותבת באופן ברור כאישה - ברוב המקרים חשבו שאני בן. ולבנות המנסות - אתן מוזמנות - אבל ייקל עליי אם תוכלו לתת קצת סיפור רקע, להציג את עצמכן. נו טוב, אני יודעת שאם מישהו לא רוצה / יכול, אז הוא לא. הוא/היא. נראה, במבי, שכבר ראית שרשמתי על הודעותיי שאני חושבת שהן מיותרות. והייתי מחברת אליהם את הדברים של שירה (וגם את, שירה, הוספת את המילה 'קשקוש' ולא לראשונה...), שמשהו כאן הולך לאיבוד. בכל אופן, ראיתי את המילים שלך, שירה, כמדוייקות מאד עבורי. באסה שדברים כאלה יפים נחבאים להם ככה בין העצים. באסה שאיכשהו משתבש מידי הרצף. באסה שהלך על הגשרים. במבי, הבנות הקבועות על פי רוב משתפות ברגשות - בדיוק כמו שאת בהודעות סופ"ש. חושבת שבעיקר התכוונתי לבקשות טיפים כאלה שהרגישו לי מנותקות ומאותחלות. כאילו מישהו כאן, אבל מתקשה להשתלב וזו דרכו או דרכה. מבינה את החשש, וסביר שזה גם חלק ממני עצמי, תחושת אי השייכות וחוסר ההסתגלות שאיתי תמיד, אבל רציתי לומר גם מה זה עושה לצד השני ברגעים מסוימים. לנו, מטפלים או בני אדם כל מיני. וגם לאחרים מולי, כשאני סוג של כזאת. שירה, הבאת לכאן לינק למאמר ונושא, חשוב מאד כנראה. נושא שפתחנו נותר מיותם וגדוע. מיניות, יצר, יצריות. תוכלי לרשום תמצות שלך ופרשנות שלך לנאמר שם? מסכימה עם תחושת ה'אין-לי-מילים' ו'אין-לי-זמן'. גם אני שותפה להרגשה הזאת. אנחנו עסוקים. אבל יש משהו מעבר. גם קודם עבדתי קשה בטירוף, והצלחתי למצוא זמן כשמאד רציתי. אולי משהו השתנה בסדר הקדימויות. והאינטרנט - ובמיוחד מאז שהוזכרה פה המילה ניסוי - אני עסוקה באינטרנט כאילו יש בו משהו בבחינת ניסוי בבני אדם. כאילו זו איזו נפת הישרדות. בחינה הסתגלותית. מבנה שעדיין איני מסוגלת להבין, כנראה. חטולית יקרה, תודה גדולה על הפתיחות בהודעתך אליי בנושא ההתמכרות. ותודה שרשמת כאן. קראתי הכל והתמונה ברורה לי יותר. מעניין שכתבת שאמך נפתחה אחרי שבעלה נפטר. כאילו הבעל היווה חסימה. מצטערת, היות שלא ממש עקבתי גם במקום המקביל, איני זוכרת פרטי הסיפור השלם יותר. הוא גם חסר לי אצל בנות נוספות פה, אפרופו פתיחות. למשל, לא הצלחתי להבין אצל חלקכן מה הייתה הפגיעה המינית. איכשהו מחפשת פרופורציות, או לשחזר מחיקה. ואצלי - גם קטע - גם אני קורבן. מאד מאד. וגם בקטע המיני. מאד ושנים ארוכות ואינטנסיבי. אבל לא שמה את עצמי תחת הכותרת של נפגעת תקיפה מינית. פסיכולוגיה קלינית היא שם כללי שיותר מדבר אליי. אולי גם זה בשם המחיקה. כמה מחיקה... ינשוף - הייתי רוצה לעזור גם לך ולכולנו להבין יותר. אני חושבת גם על בנות אחרות, גם על אלו שהמעיטו לכתוב. אך, אולי בקביעות כאן, אם כי באופן פסיבי יותר. אודי - מנסה לחשוב גם מה התפקיד שלך אחרי כל כך הרבה שנים ומה אני מנסה לעשות כאן לעזאזל. הלוואי שהייתי מצליחה להרגיש, אודי, שאתה עוזר לי. שבכלל אכפת לך. שבכלל אכפת למישהו. המחיקה הארורה... ואולי, יש לי מושג - אולי אני מנסה לתקן (ומי יודע כמה פעמים חזרתי על זה) את האמא החולה. מתעקשת ללא צ'אנס. האשמה הזאת. אפילו בקושי חזרתי לקרוא מה כתבתי. סוריקטה

יפתי, מעולם לא היה לי צורך לכתוב בשם אחר. התחלתי עם מיכ. שלא מצא חן בעיני אודי וביקש שאעשה משהו עם השם הקטוע... והסברתי לו..מאז קרא לי רק מיכל. להפך. היה לי צורך שידעו שאני אותה אחת!!!! ואפילו היו פעמים שרציתי לכתוב שם אמיתי. או שחתמתי בלי כוונה בשמי ומייד מחקתי כשקראתי את הטעות. יודעת שאת קראת לעצמך בכינויים שונים בפורם סמוך וכו'. אולי יש כאלה שזקוקים לזה?, לא כדי לבלבל אותך? ודווקא את יכולה להבין אותם. לא? מוזר לי שאת כל כך רוצה מאחרים מה שאצלך לא היה כך לפחות בהתחלה. או בפורום הסמוך. ואני בהתחלה התבלבלתי איתך כי כתבתי גם בפורום הסמוך באותו כינוי ואת לא. את יודעת שאודי ובעצם כלנו לא בעד זה.. מאמינה שהקבועות לא משנות כינויים...בדרך כלל זה חדשים שמנסים. כמו ילד בגן שמנסה וחושש ובודק. אולי אפשר לראות זאת אחרת? מנקודת מבט שונה? לא יודעת. קו מחשבה .

יפתי .. כבר כתבתי בעבר על עלילותיו של בעלה של אמי.. הוא היה אדם נבזה בכל רמ'ח איבריו ושס'ע גידיו.. לא פיספס שום הזדמות לגעת ..לכפות חיבוקים..מגעילים..נשיקות רטובות על הפה..מיזמוזים של הידים שלו עלי מתחת לשולחן..בכל רגע מתוך חייו.!! וכשנזקקתי להלוואה כספית תמיד זה היה בחדר השינה על המיטה הזוגית שלהם שם יכול היה להעביר את ידיו באין מפריע לכל מטרה שרק רצה.. היו עוד המון דברים שמעדיפה כעת לא לחזור עליהם..כי מהווים עוד יותר טריגר.. לא לחינם הייתי כותבת שאני שוב בבית הרוחות..כי הרוח שלו תמיד שם..נוגעת לא נוגעת..מרחפת מעל כאילו עדיין מלטפת..הרגשה איומה .. זה אפילו לא על קצה המזלג וכן רק אחרי מותו..כשאמי ואני נשארנו שם לבד בעת השבעה..יצא לנו לדבר עליו היא בכתה..אני כבר לא אבל דיברנו המון לתוך הלילה אחרי "זה" היא התחילה להיפתח אלי כי כבר לא היה גורם חי ומאיים..כן לפעמים החיים הם כאלה חטולית

סוריקטה.. וואלה...ההודעה הזו חמקה מעיני.. גיליתי אותה עכשיו..:) לא בטוחה שמבינה לגמרי למה את מתכוונת.. אני גיליתי את דוקטורס בסביבות ספטמבר 2009 ואז איכשהו נצמדתי לפורום פסיכולוגיה קלינית שניהל אודי..בתחילה רק קראתי ואז לאט לאט איזה חלק שבי רצה להיות פעיל.. נכנסתי באופן פעיל בנובמבר 2009 ומהפעם הראשונה כ'במבי פצוע'... היה לי קשה לכתוב ולכן נתתי ביטוי דרך החלק הילדי .. אני זוכרת שדיברתי על עצמי בגוף שלישי...אם אני לא טועה אודי חשב בהתחלה שאני בן...(אולי אני טועה)? מעולם !!! מעולם לא החלפתי ניק בפורום הזה... היתה תקופה מסויימת שניהלה את פורום פסיכותרפיה ענבל ..לא זוכרת את שם משפחתה... לפורום שלה נכנסתי בניק ..את יודעת מה ? אני כבר לא זוכרת... נכנסתי תמיד באותו הניק בעיקר בגלל שהרגשתי שזה שם לי קרקע.. שאני זו אני...לא יודעת אם אני מצליחה להסביר לך... בילדותי אבא שלי אמר לי ה-מ-ו-ן:"זה רק נדמה לך..זה רק נדמה לך" עד היום יש בי קול פנימי שאומר לי פעמים רבות זה רק נדמה לך... וכשזה קורה,אני מרגישה שאני משתגעת... משתגעת על באמת!!!! למשל ,נכון היום יום שני? אז יכול פתאום איזה קול פנימי לומר לי לא את טועה ..זה רק נדמה לך..זה רק נדמה לך.. עכשיו,אני יודעת שהיום יום שני אבל הקול הזה משגע אותי ואז אני כבר לא יודעת כלום..לא יודעת איך קוראים לי ומי אני ומה אני ומה היא מציאות ומה לא.. זו הסיבה המרכזית שתמיד!!! כתבתי בפורום הזה בניק הזה... לא רציתי להרגיש שאני משתגעת... אולי לא התכוונת לזה בשאלתך סוריקטה? במבי

סוריקטה.. את מסכימה להגיד לי אם פעם .. את חתמת בניק ילדה/אשה? זו היית את? אני לא שוכחת אותה ... בנובמבר 2009 כשנכסתי ..קיבלתי 'מקלחת קרה'..אולי אפילו שלג... ואני זוכרת את ילדה/אשה שתמכה בי.. הלכה כנגד הזרם ותמכה בי... לא שוכחת לה את זה.. יש לי הכרת תודה גדולה אליה.. אני זוכרת שהיא שיתפה שיום הולדתה חל ב 5 לנובמבר... אם אני לא טועה ,גם יום הולדתך חל ב 5 לנובמבר..תקני אותי אם אני טועה.. ילדה/אשה זו את סוריקטה? במבי

הי במבי, וגם הי מיכל, עדיין אין לי מושג למה אני כותבת. בפורום הזה, מכלליו הראשונים אצל אודי - הייתי אך ורק סוריקטה. היה לי מייל קבוע אחד, כמו תעודת זהות ראיתי אותו, וגם קודם, תמיד תמיד תמיד צירפתי אותו מייל בכל מקום שהוא, מתוך הנחה שמנהלים רואים וידעו שמדובר באותו אדם, למרות שמוסף אליו כינוי שאינו קבוע. ת'אמת, נראה לי ששום מנהל לא התאמץ להסתכל בכלל על המיילים שכן היה ביכולתם לראות. והמשאלה שלי הייתה שווה לשום כלום. אציין שוב שרוב ההודעות היו הודעות תמיכה. זה היה לי מאד קשה לדבוק בכינוי חיצוני קבוע, ולא רק לי. אם לפחות אנחנו שהיה לנו מאד לא פשוט עם הכלל הזה התאמצנו כל כך והיינו שומרות עליו - רציתי שיהיה פייר וגם אחרים (שפה) יהיו תואמים. גם אני הייתי בתוך הקבוצה הזאת, כפי שהיא היום, חדשה. ילדה אישה, היא לא אני, וכבר שאלת בעבר, במבי, והשבתי בשלילה. אבל דווקא מכולם קינאתי בה כי אודי ידע (אני די בטוחה בזה) ואיפשר לה לכתוב בשני כינויים שונים. אחד שהיה מאד חבר ולבבי איתנו, ושני מאד מרוחק. הייתה איזו רמיזה של אודי (שלך, אודי) שהוא יודע משהו שאנחנו לא. והדיבור היה תמיד בחיבה, ככל שקלטתי. איני יודעת אם יש עוד איזה סוד בין אודי לבין מישהו שרושם כאן. איני יודעת. כבר כתבתי ואחזור - הגלישה שלי לרשום עם אותן דמויות בפורום אחר יצרה אצלי את השיגוע הפעיל וזו הייתה טעות נוראית. אבל מאז, לא ממש יכולה לחזור לפה שלמה או רגועה. מה אכפת לי סוריקטה

הי מיכל, נכון, אני יכולה להבין, אבל כתבתי גם למטה לבמבי ולך - אם בחורות דיסוציאטיביות עם הפרעות זהות מקיימות את הכלל הזה, ספציפית פה בפורום אצל אודי ולבקשתו, אלו שמאד מאד לא פשוט להן והתאמצו מאד לשם כך - היה הוגן אם היו אלו כולם. אולי? בפורום אחר הכירו אותי בכינוי קודם מני אז. לא בילפתי. ופה זו הייתה מעין חובה להירשם אז בחרתי בסוריקטה הזה. הקטע שלי הוא להסתיר את הטוב. Xוריקטה (לא טעות) מה זה משנה

שלום אודי, אפחד לא חייב שיהיה אכפת לו ממני, וגם אפחד לא חייב לעזור, גם אם הקדשתי את נשמתי, שנים ובהתמדה. אפחד. ואפחד לא חייב להרגיע אותי, בטח שזה לא תפקידו, ובטח לא אם זה יגרום עוול לאחרים. יש לי ציפיות מעוותות. סורי. סוריקטה תיעלם לה בסבך העצים, אפשר לעשות מה שבא ואפחד לא יראה. זה יקרה גם אם אפתח הודעה חדשה. התבייתתי כבר על האזור העיוור ללא מוצא.

ואשתדל לכתוב את זה קצר - למי שקורא. הפסקתי להבין. לא עשיתי שום דבר רע, לא עשיתי שום דבר רע, להיפך, כך חשבתי עד רגע כלשהו, ונהיה בקבוצה בשלב מסוים לא פייר עבורי, ולא מצליח להיתקן. כבר דיברנו על זה מספיק. אדבר עם המטפל שלי - זה מי שנשאר. להתראות, סוריקטה