הי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

22/09/2019 | 17:09 | מאת: סוריקטה

הי, חשבתי לא לכתוב יותר, לכעוס, להתבייש, אבל חזרתי. יודעים מה? כל השנים האלה. זה לא שלא התפרקתי, ומאד, אבל השתדלתי להביא את עצמי, כך נדמה לי, ואולי אני טועה, בעיקר אחרי שאיכשהו עשיתי איזו עבודה. הרבה מאד עבודה. לאחרונה אתם מקבלים אותי במכוערת. פחות משקיעה, אולי. פחות משתדלת. ואולי זה סוג של שחרור. ואולי גם ההיפך. נוקשות. לא יודעת מה עוד לומר לגבי זה. סוריקטה

23/09/2019 | 06:28 | מאת: אביב 22

סוריקטה שלנו בעיני את לא מכוערת את יפה ... ואני כל כך שמחה שאת באה ככה כמו שאת אפילו הייתי שמחה אם היית מאפשרת לעצמך גם להרגיש את הכאב הכעס -תהליך את בסדר את פשוט בסדר

23/09/2019 | 17:03 | מאת: חטוליתוש

תהי תמיד רק מה שאת כי מה שאנחנו מקבלות כאן ממך רחוק מאוד מלהיות מכוערת.. הכי אוהבת אותך כמו שאת !! מקסימה שאת חטולית

הי סוריקטה, זה נשמע סוג של שחרור. אני משער שאת חוששת אולי מההרס שייתכן והוא עלול להביא אתו, אבל יש ששחרור פשוט טוב ומשחרר ולמרבה ההפתעה לא הורס כמו שחששנו. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית