אני לא יכולה לשאת את זה......

שבוע שעבר היתה רגע של חיבור ושל קבלה היתה קבלה של החלקים הם אני והסיפורים שמספרים הם שלי.... היתה הקלה והיה שקט בפנים. כעבור זמן קצר השקט הזה הפך לכאב בלתי נסבל ולמצוקה נוראית. עכשיו אינני מסוגלת להמשיך.... שום דבר לא מרגיע, רק ניתוק, אבל רק חלקי כי אני צריכה לחזור להיות נוכחת ואז אני נזכרת ואז אני רוצה למות....אני לא יכולה לשאת את הכאב....

את יודעת מה אודי אומר על זה שהכאב הוא חלק מלחיות ....כן זה קשה לשמוע ולהבין ולהכיל .. אבל את בדרך הנכונה בדרך לחיות ולא לשרוד את יודעת כמה ירקתי דם וכמה כאב היה ועדין יש ובכל זאת לפני שנים הרגשתי שאני שורדת ולא יותר היום אני מרגישה חיה אני מרגישה דברים ולא רק החלקים מרגישים . אתך בדרך שלך לא פשוט וגם אף אחד לא יכול לקחת את הכאב ... אם תתני לכאב מילים וצבע וצורה יהיה לך יותר קל 💜💛💚 אוהבת המונים ומקווה שברורה לא ממש ברורה לעצמי כרגע

ינשופית מתוקה שלי חכמות ובעלות ידע רב ממני כבר אמרו בעבר ועדיין אומרות את דברן.. את חזקה יותר ממה שאת מאמינה על עצמך.. התהליך לא פשוט בכלל..אבל ממה שלמדתי..אין קיצורי דרך.. מרגיש לי ..שככל שהזמן עובר את בכל זאת מתקדמת צעד אחד קטן בכל פעם מחדש.. אולי אני טועה..והכאב הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך כולו..בעצמו.. כשכואב..אמרה לי המטפלת שלי..זה אומר שאת מעבדת את הדברים ונותנת להם מקום גם אם אחרי זה בא לך לברוח..להתחבא..או אפילו להכחיש.. מחזקת אותך בחיבוק אחד גדול עד אליך אוהבת אותך חטולית

הי ינשוף, רק לומר שאני עדיין במקום השורד ומאד מבינה אותך. כך נראה לי. מאד. גמר חתימה טובה, סוריקטה

כואב להרגיש.. מובן. אך מצטקפת לחטולית. גם המטפלת שלי אמרה כך. סימן שיש "עבודה" זה מראה על התקדמות.... קשה רק " לשרוד" מקווה שיהיה מעבר לזה והכאב הוא סימן שאת חווה דברים ומשילה הגנות...יש מחיר להסרת ההגנות אבל זה מתאזן אחר כך. איתך.

תודה לכן.... אביב , חתוליטוש וסוריקיטה יקרות במצב לא טוב...