יום הכיפורים

... ואני, נראה לי, עושה חשבון נפש כל שנייה, כל השנה. ומתענה וצמה ומסתגפת בדרכי הייחודית כל רגע נתון. הי כולם, אאחל למצוא משהו חדש וקצת שונה. אולי חי. אולי בריא. סוריקטה

מייחלת שתמצאי את הרגעים האלה. איתך שירה

מאחלת לך להיות הרבה פחות נוקשה עם עצמך. שתלמדי לאהוב את עצמך ולהרגיש טובה וראויה להערכה! כמו שאת אכן ראויה! את עושה דרך נפלאה אגב. רואים! גמר חתימה טובה לכלם וגם לך. מתנצלת אם חלילה פגעתי במי מכן תודה על התמיכה והרגשת השייכות והנראות. מיכל.

_

אתם לא מבינים כמה אנרגיות מושקעות בלהצליח להיות, והסיבה לא ברורה לי בכלל. אתם לא מבינים איך אי אפשר להסתדר במסגרות. אתם לא מבינים מה זה אפילו לא להצליח לפנטז על זה שאתה נוהג באוטו. ולא, לא הקטע הטכני. כן, בזה, אולי אני יחסית טובה. כי מה זה טכני. בלי קשר. זה לנהוג ולהשתלב בתנועה. זה לשרוד הפתעות. זה לשרוד תגובות תוקפניות. זה להיות במקום שאוכלים אותך בלי מלח.  אתם לא מבינים מה זה להחזיק מפתחות/שלט של אוטו ביד בלי להישרף. אתם לא מבינים מה זה לא להצליח לגדול. אתם לא מבינים מה זה אפילו לא להצליח לפנטז שאתה נוסע לחו"ל, או, בואו נעשה את זה יחסית פשוט יותר - אפילו לטיול בארץ. ופשוט עוד יותר. אפילו ליום, שעות האור, בלי לילה מחוץ לבית. לבד אין צ'אנס. ולבד אפשר לאבד אוריינטציה אפילו במקומות שאנחנו בהם אלפי פעמים. אתם לא מבינים את הקושי העצום לצאת מהבית מהכליאה בסופי השבוע בהם אין תכנון. אתם לא מבינים מה זה בכלל לא להצליח לפנטז לערוך איזה אירוע שיש בו כמה משתתפים. אתם לא מבינים שאם זה משהו שלא חוזר על עצמו יום יום ושעות ביום הוא מתפרק וצריך להרכיב אותו מחדש מאפס. הוא כבר לא מזוהה יותר. לא נשמר אפילו בחלומות. אתם לא מבינים מה זה בכלל לא להצליח לפנטז על קשר קרוב. שלא לדבר על זוגיות.   אתם לא מבינים מה זה לא להצליח אפילו לפנטז אף לא פעם אחת, על זה שהייתה יכולה להיות לך משפחה. שיהיה לך בבית חדר ילדים. זו לא אופציה. אתם לא מבינים כמה זה שורף לגור בתוך בית ולא זרוק ליד פח ביוב בחוץ. אתם לא מבינים מה זה לישון במיטה ולא על בטון. אתם לא מבינים שבשביל להצליח את זה אני צריכה שלושים מיליון אביזרים, כולל תרופות ובלי שיהיה סיכוי שמישהו יראה אותי, כשהדבר הכי גרוע הוא להסתקרן איך זה נראה מבחוץ ולצלם את זה. אתם לא מבינים מה זה להחזיק מקרר בבית. לא מבינים מה זה למלא את המקרר. אתם לא מבינים מה זה להרשות לעצמך להשתמש במזגן. אתם לא מבינים מה זה להצליח לשבת על הספה בסלון (אני לא מצליחה עדיין). לצפות בטלוויזיה (לא מצליחה עדיין). לבשל לי (לא מצליחה עדיין). לתלות תמונות ולהוסיף קישוטים לבית (לא מצליחה עדיין). אתם לא מבינים שאני לא מצליחה לחזור לנגן, לחזור ליצור (לחזור זה יפה, כי פעם קצת יכולתי). אתם לא מבינים את הבום של ההזדקנות בתאוצה. אתם לא מבינים מה זה להשתמש במוצרי טיפוח (לא מצליחה). אתם לא מבינים שלקנות לי תכשיטים במתנה זה הכי לא. אתם לא מבינים שעכשיו אני מרגישה שדיברתי יותר מידי וראו אותי יותר מידי וזה הזמן לעוף מפה. אתם לא מבינים את המשאלה שלי לחונך. ומחכים מרחוק שאני אצליח לבד. חכו עוד כמה עשרות שנים. חכו. אני מקווה שאסגור תבסטה הרבה לפני. אתם לא מבינים מה זה לא להיות מסוגל להגיב בזמן אמת. לא לדעת בכלל מה קורה בזמן אמת. לא לדעת בכלל מה קורה בזמן אמת. אתם לא מבינים מה זה להצליח להגיע לאירוע מבלי לברוח, ולהצליח טיפה להתמוסס רק אחרי כמה שעות, ואז הוא נגמר. וגם זה רק בשנים האחרונות. אתם לא מבינים מה זה להוציא הגה. אתם לא מבינים מה זה אומר כשאני מבקשת עזרה. אתם לא מבינים כלום. אתם לא מבינים שפעולות שנראות לרבים מאיתנו פשוטות הן ממש ממש ממש לא טריביאליות עבורי. עד כדי לא ריאליות. ואני מבקשת הסבר ולא מקבלת, כי בעיניי האחר זה פשוט. אני שומעת בלה בלה בלה. ואני רוצה לדעת מה התהליך. במקרים שהוא די ברור וכולל הענפים של תקלות אפשרויות. שיתנו לי יד ויליכו אותי במדויק, עד כמה שניתן הסתברותית. אתם לא מבינים את זה. כן, כולנו בני אדם וכל זה ובכל אחד יש חלקים וכל זה. אתם לא מבינים. 1. זו השלכה - אלו לא אתם אתם. 2. כתבתי את המילים לפני יומיים. 3. בכוונה שירשרתי לעצמי, ומעדיפה שקט. סוריקטה

כואב ועצוב כל כך ממש קשה לך... אני יודעת יושבת לידך בשקט... ינשופים

סוריקטה ... ועדין רוצים עד מאוד להיות אתך בקושי ולגבי החונך ...יש דרך אחת שאת יכולה לקבל עזרה וזה דרך ביטוח לאומי להוציא נכות את צריכה 40 אחוז נפשי ואז את יכולה לקבל סל שיקום שכולל בן השאר חונכת או חונך .... לא משהו ...לא דרך אבל נראה לי שכדאי זה גם מבטיח קצבת זיקנה גדולה יותר ואני אישית בהחלט חושבת לכיוון כי עוד כמה שקלים לזקנה שאין לי כלום יכול לעזור מקווה שזה עוזר לך ולא מקשה עלייך ...אם כן זרקי לפח אביב

הי מיכל, היום יום ראשון, ערב סוכות, שנקרא גם, אאל"ט, פשוט חג. נוקשה וגם גמישה. חלקים כאלה וגם כאלה. אחרת, כנראה, לא היה ניתן להצליח לטפל בי כפי שנעשה עד כה. שלך, סוריקטה

הי ינשוף, את מאד חמודה. לא מגיע לי. תודה, סוריקטה

הי אביב, הניסיון שלי לפנות לבריאות הנפש שלח אותי הביתה, מתוך סוג של אני לא חומר מתאים וכאלה. יש לי מחשבות עגומות בעניין הזקנה, כן... הכי קרוב שאני יכולה להעלות על הדעת כ'חונך' הוא שאיזו דמות (כבר יש לי כמה כאלה עם שם ופנים בדמיון, אבל רק שם, וזו גם התקדמות) שתצא איתי לטיול יום אחד באיזה מקום בארץ. היא תנהג ותוביל ליעד ואני אתלווה כמו ילד קטן. סוריקטה