ואולי .....

הכל הבל הבלים וכלום לא חשוב ואולי הצורך הזה שלי שהמטפלת תבין הוא רצון שמישהו יצעק במקומי את מה שאני לא יכולה שהפגיעה הזו הרסה לי את החיים ואני משלמת מחיר כל חיי על משהו שמישהו אחר עשה ואולי הגיע הזמן להרשות לעצמי לכעוס ולהגיד שהמישהו הזה ...אבא שלי הרס לי את החיים ...ואני לא יכולה לכעוס כי הפחד ממנו חזק מידי עד כדי שיתוק וההבנה שאני חייבת לטפל בעצמי מצד אחד לצד ההתנגדות ....והשיתוק היום הלכתי וכל צעד כואב לי םיזית אבל הלכתי ...וכל צעד כואב נפשית והרגליים כמו משותקות ... ואני עסוקה ברווח ובהפסד והכל הבל הבלים והאמת שאין בי די ראבק ומוטיבציה לטפל בעצמי .. ואני אני היחידה שהורסת היום לעצמי ... באסה ...כואב מידי להודות בזה ....ואולי אני שוב מאשימה את עצמי במקום לקבל את המקום שזה מה שאני יכולה כרגע נכון חעכשיו ..

אביב יקרה מילת הקסם " לקבל"... לא קל אבל אפשרי... את עושה עבודה קשה ולמדתי ממך לא לוותר...איתך, ינשופים

כל כך הרבה אולי ואולי.. הגיע הזמן שתתני לעצמך להבין את המצב שזה מה שאת כן יכולה עכשיו שזה בכלל לא מעט.. תמיד יש גם את המחר ..הוא מחכה ..לא עוזב עימך יקרה חטולית

הי אביב, ראיתי עכשיו שרשמת שכתבת לי למטה, אז הלכתי לבדוק ואענה לך כאן. זה יותר קשור למילים שלך מלמטה, אבל תמיד אפשר למצוא קשר גם להמשך. לשאלותיך (הנה - לא מתעלמת וגם בוחרת לרשום, כדי שתדעי שאני לא, ויש לי גם מה לומר לשואלת השאלות, וחושבת היכן לרשום את תגובתי לה). יהיה מלווה. מפדח ומוזר, אבל יהיה. והסוכה הזמינה אליה את כל השכנים לכמה וכמה ארוחות שיתופיות. חלקי, אבל יותר טוב משום כלום. זמן לבדיקות - תורים ארוכים. טרם עברתי ביופסיה. ותשמעי - לאחרונה ובמיוחד בימי חול המועד להבדיל, כמובן, ממה שאת מספרת, אבל הרגשתי כאילו נפלו עליי עוד שלושים שנה וירידה תהומית בכושר. לא יכולתי להרים רגל, לעלות מדרגות וכד'. אולי קצת כמו תופעת הקיר במרתון. או יום אחרי מרתון. נדמה לי שכבר הבאתי לכאן את הדימוי הזה. כפי שאני מפרשת - זו תופעה חזקה מאד של חרדה. מה לעשות? אין לי מושג... לומר שוב שזה גל... לא יודעת... אפשר אולי ללמוד איזו אמנות לחימה? (בקריצה לאודי) סוריקטה

ושמחה שלא תהייה לבד ...ובהצלחה ושמחתי על הסוכה והארוחות המשותפות זה נפלא והגל כן ....תודה לך וזה בסדר גם אם את לא עונה ....לגבי שואלת זה משהו אחר לגמרי ...זה פשוט התבקש בעיני ..

קשה לי אפילו לקרוא את מה שכתבת אבל כן אני מתחילה להוציא את זה כאן ולוקחת את הכתוב לטיפול וזה מגיע גם לשם תודה איש יקר שאתה מאפשר וסליחה שחלק מהכעס עף לכיוונך שם למטה .....אתה דווקא אחד מאלו שעזרו לי לקבל את החלקים למרות הקושי הרב... המילים שלך שאני יכולה כבר לספח אותם לעצמי ....והויתור על הקיר זכוכית לטובת הממברנה הם משפטים שליוו אותי בכל מאבק ומאבק עם כל חלק .. והיו מאבקים ועדין יש תודה על המילים כאן .. קוראת אותם שוב ושוב למרות הקושי ....אולי אעיז גם לקרוא אותם בקול שיחלחל כן בהחלט הוא אבא האשם ולא אני...