כמעט תמיד יש אשמה ואם היא ישנה יש לה מקום...כתבת...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ואני תוהה למה בדיוק הכוונה....למה התכוונת??, והאם ארגיש אשמה על כל דבר תמיד?? חשבתי שאני מעבר לכך..חשבתי שיש דברים שאין בהם אשמה ובכל זאת מרגישים אשמים.. היא אמרה " אפס אשמה לילדה קטנה" ..תמיד המבוגר אשם? אשמה- הורדתי מעצמי את הרב, כעס- היה ועודנו ישנו, תלוי במצב וכמובן שפחות על עצמי והוא מופנה אליו. בושה נשארה... מתגעגעת אליה...כאילו הדברים חוזרים ואני תוהה איך מתמודדים...
הי מיכל, אשמה (וגם הבושה הצמודה אליה), כפי שאני מבינה אותן, היא תפיסה שלנו כקטנים, התפיסה הכל-יכולה, שמשהו שמקורו בנו גרם לזולת להתנהג כלפינו כפי שהתנהג. אפילו מחשבות שלנו. הרגשות הללו יכולים להיות כל כך בלתי-נישאים, עד שאינם עוברים בכלל דרך הזיכרון. להבדיל מההבנה, שמה שנעשה אינו תקין, בגלל עולמו הפנימי הנפרד של המבוגר, המעוות לעתים, ואין לו בכלל קשר אלינו. סוריקטה
הי מיכל, במצבי טראומה כמעט תמיד יש אשמה, לזה התכוונתי. הילד לא במקום שהוא מבין ולכן אינו יכול להיות אשם. הוא בדרך מחפש יחס וחום ולא מיניות בוגרת. במובן זה - למבוגר יש את האחריות ומכאן נובעת גם האשמה. גם החוק מתייחס לכך בצורה מאוד חד משמעית. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
