לכולם........................................

מפני שהכל התבלבל כל העצים והלכתי קצת לאיבוד ביער קראתי ולא הצלחתי להחזיק כלום כדי לענות אבל רציתי. אולי כאן במילה או בשקט. הימים שלי בין הקליפה שמתפקדת לסערה שבפנים והפגיעות. סוריקטה, המילים געגוע וחיבוק שכתבת ריגשו אותי. הבכי גם שלי לא מוכן לצאת והוא גועש בפנים בנהרות אדירים. כבר ממש מפחיד אם יצא. הכל תקוע וכל עוד כך אני ממשיכה להעניש את עצמי. אביב, הכאבים שלך הכעסים ותעצומות הנפש אני כל כך שם רק בלי היכולת לקבל את החלקים. התפקוד שלא מפסיק אבל רוצה להפסק. קצת לנוח להרפות לא להחזיק את הכל. הייתי מוותרת על כולי, על הכל. במבי, הסתיו כאן, העונה שגם אני הכי אוהבת. מצטרפת להזמנות - בואי חטולית, כמה כוחות את מגייסת לשאת את השיגרה שנראה כאילו רק נהיית עמוסה יותר. אני קוראת כמה קשה. מיכל, מיכל החדשה. אני שומעת איך הקול שלך הפך בטוח יותר ואיך את מיטיבה להסביר מה שעובר עלייך. ההתמודדות שלך ראויה להערכה. ובין לבין אני מזדהה עם רגשות האשם הקשים והכמיהה לקשר אמיתי לא טיפולי למרות הסוד. שלכם שירה

למרות כל העצים וכל הענפים המשתרגים בתוכם מצאת את כולן.. התאמצת כדי למצא כדי להיות..מקסימה ונהדרת שאת.. וכן..צודקת בהחלט מגיסת המון כוחות מידי יום ביומו..כדי שהשיגרה תהיה מה שהיא..שיגרה..זו מלחמת קיום יומית... ובהחלט לא קל ..כי בחיים כל יום מביא איתו משו אחר אז מודה לשם יתברך על כל יום ויום גם על העומס שמכריח אותי להיות ולהלחם על עצמי ועל חיי תודה נהדרת שאת חטולית

סליחה שנעלמת מההודעה הקודמת. קוראת אותך, את הקושי העצום את תעצומות הנפש וההתמודדות הקשה ואני כל כך מבינה ומזדהה. איתך שירה

הי שירה וכולם, בצער אומר שאיני מצליחה להסתגל ממש לפורמט החדש (שכבר לא ממש חדש) של הפורומים במערכת. לא מצליחה לא במעקב אחרי הקשרים לא בהבנת הרצף מנגנון החיפוש בו נעזרתי מאד בעבר, השתנה באופן שגם מערבב לי הכל. וזה עוד לפני הבאג המדובר שקוטע וגודע. אני כועסת על כל זה הרבה יותר מידי ולא מצליחה להתפייס. סוריקטה

קוראת אותך שוב וחושבת .... את יודעת כמה התנגדתי להם כמה כל חלק שבא לא נתתי לו מקום עד היום שהרגשתי בתוכי שהם כולם אני .. האמת שגם אז המשכתי להתנגד ...משהו בי נשבר שהסכמתי להקשיב למטפלת איך היא מדברת איתם ועליהם באיזה כבוד והערכה ....ואז בהתחלה רק עם ההגיון החלטתי לתת להם יותר מקום כי אם המטפלת מקבלת אותם גם אני יכולה וכל צעד כזה כואב סטרוף כי זה לא רק לקבל את החלקים זה לקבל את המסע הכבד שלהם כשלי שם עדין הרבה פעמים קשה לי אבל וזה חשוב ברגע שעוברים את קיר הפחד ומאפשרים מבינים שזה הרבה יותר קל ועדין המאבק הוא אין סופי ...