סוריטקה............................

סוריקטה אהובה, איך את מרגישה? מחלימה אחרי הניתוח? איתך שירה

באמת לט סיפרת כלום על הניתוח שעברת רוצה לעדכן..לשתף.. אייך שמרגיש לך חטולית

הי שירה, מוצאת את עצמי מחפשת להתכנס. דיברתי יותר מידי. ראו יותר מידי. הניתוח? די אדישה לעצמי. לפניו. במהלכו. אחריו. חוויה מוזרה. ואיכשהו בקטנה. הייתי רגועה לגמרי. גם המדדים האוביקטיבים כך הראו. מוזר כל כך. אנשים חווים אותי כאדם שליו וסבלני מאד מאד. יש בזה משהו. והמשהו הזה כנראה גם טוב לילדים מסביבי. והניתוחון - לא הספקתי לנוח מאז. מידי לא הספקתי. במקביל שעות נוספות ביום מוקדשות להצלה של עוד ייצורה בסכנה. ועוד גורים. כן, זוכרת שיש גם אותי. רציתי אתמול קצת לשבת, זה כמעט לא קורה במהלך היום. לפחות 14 שעות על הרגליים ברצף. רציתי לשבת, להיטען, ואז, קרה משהו שחייב אותי להמשיך ולקום. יצאתי משלוותי לרגע. והיום ההוא של התאריך - מצד אחד סופרת אכזבות - מי לא זוכר (שזה הרוב, ובעיקר האמא נזכרת וגם לא ברשימה הזאת). ובתקופתנו, מתוך הבודדים שכן - כבר מסתפקים בווצאפים וחסל. והיום ההוא, היה יום של עבודה קשה במיוחד. אולי השבת אצליח קצת לנו. זה היום היחיד שנשאר. דיברת, שירה יקרה, בזמנו על הדמעות שמרגשיות לחוצות, גואות, כמו, לפחות גודלם של האוקיינוסים. רוב הזמן, טרם מרגישה את נוכחותן שם בפנים. וכמו שאת דואגת לי - ההיית רוצה שמישהו יהיה שם בשבילך? היית מאפשרת? שלך, סוריקטה

הי אודי, והי בנות, שירה שאלה, אני עניתי. מזמינה אותך ואתכן להצטרף. בבקשה. אודי - שתי מילים כל כך מתומצתות זה נורא בשבילי. שתדע. ולא יודעת מה נורא יותר. אפס מילים או שתיים שאני לא מצליחה להבין. המינון שלי (המצופה ממך, אודי) הוא אחת לחודש חודשיים - משפט אחד או שניים עם טיפה תוכן. ואחר כך שקט לתקופה. מכירה זאת משנים. ממש קשה לי להיות כאן מהסיבה הזאת שזה מאד השתנה להרגשתי. ואולי אני השתניתי וזה כבר לא. סוריקטה

אאחל לך החלמה מהירה. לא רציתי לחפור לך😁כמובן שאיתך בכל צעד.