מדינה מיוחדת...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי וכולכם הי, מצאתי את עצמי חושבת קצת על המדינה ופתאום חלפה במוחי המחשבה שאולי ניתן לאבחן את המדינה כסובלת בהפרעת אישיות גבולית...?? :)) :(( * חשבתי על המדינה שעדיין אין לה 'מעטפת עור' ברורה..אין לה עדיין גבולות ברורים ומוסכמים על כולם.. * התכונה היציבה במדינה היא חוסר היציבות שבה .. לרגע תחושת שלווה,רוגע..ואתה לא מספיק להגיד ג'ק רובינסון וכבר מלחמת חורמה שלמעלה ממליון ילדים נשארים לפתע בבית , אזעקות עולות ויורדות ולהבות אש באמצע כביש מרכזי ליד צומת גן יבנה.. * עברה בדיחה בווצאפ שכיוון שמדובר על יום שלישי וחופש -אולי כבר יערכו בו את הבחירות... :) :((( כן...בגדול,המדינה 'חצויה לשניים' והכל בעוצמות...ואולי בחירות שלישיות ... וכמו שהכל התחיל ב'בום 'גדול אתמול,אולי הכל יירגע תוך מס' שעות... ותגידו לי אתם ,המדינה לא סובלת מהפרעה? המדינה לא זקוקה לאמא צביה? ....... אפרופו אמא צביה.... נכנסתי איתה לקטע מטורף... בשני בבוקר כשהגעתי אליה היא אמרה שלום ב'חצי קלא'ץ'...חלש,שקט ... אולי גם הרגיש לי ש'לא בא לה לראות אותי היום... הפגישה נקבעה לשעה 9:15, ולכן היתה אמורה להסתיים בשעה 10:05. בפועל,בשעה 9:50 אמא צביה אמרה לי שאנחנו צריכות לסיים... קמתי ויצאתי ,ובחוץ הסתכלתי על השעון וגיליתי שאמא צביה טעתה.. נכנסתי לרכב וכתבתי לה הודעה לגבי הטעות שעשתה..אמא צביה ניסתה המון פעמים להתקשר אלי בטלפון ולא עניתי לה.. אני מרגישה שאני לא מסוגלת להגיע אליה לפגישה הבאה... מצד אחד,כתבתי בגלל 2 סיבות : גם בגלל שהיה בי את הקול הפנימי:"זה רק נדמה לך,זה רק נדמה לך' ואמא צביה סיימה בזמן ואת (במבי טועה) וגם בגלל שבילדותי כשהיו טעויות שהייתי ערה אליהן והייתי מגלה ,הייתי כמו 'אהבלה' מטומטמת שלא מבינה כלום ולא הייתי מגיבה.לכן הרגשתי שאני חייבת להגיב לאמא צביה !!! מצד שני,עצם זה שהסתכלתי על השעון וראיתי שהיא טעתה ברבע שעה ואני מגיבה זה בגלל שאיכפת לי ואני גם קטנונית... אבל בעיקר בעיקר שאני כאילו באמת צריכה אותה.... זה שורף לי את הנשמה!!!! אני מסתדרת לבד ולא צריכה את אמא צביה עם חמש עשרה הדקות המזורגגות שלה... ועכשיו...אני מזיזה קצת את הזום ושואלת את עצמי : במבי,מי בהפרעה? המדינה ? ואולי את ! את במבי! את בהפרעה...???? שלכם, במבי
במבי אהובה את לא בהפרעה וגם לא קטנונית עוד רבע שעה בטיפול מאוד משמעותי... עוד רבע שעה זה עוד המון זמן בשיחה כשבדיוק יש עוד כמה מילים חשובות להגיד..או להסביר משו חשוב והמדינה שלנו בתקופת בחירות מטורפת כשכל אחד רוצה לקרוע נתח יותר גדול מהאחר נראה לי שיהיה בלתי אפשרי לא ללכת לבחירות פעם 3 ןאת מתוקה..תפסיקי להכות על חטא..מה שהיה בילדות והרגשת שזה היה נכון..היה באמת נכון .. לא ענית לאמא צביה כי הרגשת שגזלו ממך זמן יקר ..שלחת לה הודעה ולא ענית לה חזרה..רק מאותו מקום שהרגשת שגזלו ממך וכן את זקוקה לאותן 15 דקות כי אחרת לא היה מעלה בך מירמור...!! גם זה קורה....למה שלא תנסי לחשוב אייך את ממשיכה מכאן והלאה לפגישה הבאה ומסבירה לאמא צביה בדיוק את כל מה שכתבת כאן ..על מה שהביא אותך להגיב כמו שהגבת ?? אני מאמינה שתוכלי לדבר איתה ..להסביר...גם את זה שלא ענית לשיחות ממנה כי הכל היה תגובת שרשרת כך לפחות אני הרגשתי... ואם אני טועה ..זרקי לפח.. חיבוק אם אפשר חטולית
וואו במבי זו את המיוחדת ולא בהפרעה :) כל כך יפה ועמוק וחכם וגם חוש הומור יש במילים שלך. את משהו! אני חושבת כמה טוב שאפשר להעמיד מישהו על טעותו, כמה טוב שאפשר לכעוס על מישהו בלי לפחד שינטוש (וכן, גם מעצבן, טעות שכזאת.. מאוד). הנזקקות קשה, לפעמים עם קצב פעימות הלב נאמר השם שלו, כנראה לגייס אותו להיות איתי ולשמור עלי בעולם של הגדולים. אם הייתי יכולה, הייתי נשארת אצלו בחדר ולא יוצאת משם. שלך שירה
חטולית מתוקה, לא עניתי לאמא צביה כשהתקשרה היות ולא הייתי מסוגלת... לא הרגשתי שאמא צביה 'גוזלת'ממני.. לא חושבת ... לפחות לא במודע.. מה שכן הרגשתי, זה בליל רגשות בעוצמה שלא יכולתי להכיל.. *הרגשתי בעיקר דחייה..שהיא דוחה אותי ולא רוצה אותי.. אמרתי לעצמי שייתכן מאוד ובלא מודע שלה (של אמא צביה) המפגש איתי היה עבורה סבל והיא כבר רצתה להתפטר ממני ולכן באופן בלתי מודע 'טעתה'.. *היה גם פתאום הבזק של הבנה ובעקבותיו תחושה איומה של השפלה נוראית שכאילו אני כל כך כל כך צריכה אותה... אלו היו התחושות הדומיננטיות שהציפו אותי.. ולזה נוספו גם הקולות הפנימיים שבי של 'זה רק נדמה לך,זה רק נדמה לך'..שלמעשה אני טועה ומתבלבלת.. ותחושות נוספות קשות שלא הקלו... חטולית , את יודעת ? עד שכתבת לי את תגובתך בכלל לא חשבתי ש'עשיתי משהו לא ראוי' כשלא עניתי לה לטלפון... זה מעניין... בכלל לא חשבתי עליה אם היא נפגעת עכשיו,נעלבת,כועסת .. ואת יודעת מה חטולית ? כשאני רק חושבת עליה שאולי נפגעה או כועסת על שלא עניתי לטלפון אני מתמלאה עליה בזעם מטורף ומה שיש לי בלב זו המחשבה :' את עוד רוצה עודף אמא צביה ? לא מספיק מה שעשית?אני צריכה עכשיו בכלל לחשוב מה עשה לך או לא עשה לך זה שלא עניתי לך ?' בקיצור, בלגן חטולית... תודה לך מתוקה וחיבוק :)) בטח שאפשר :)) במבי
שירה... שירה מדהימה שאת !!!! :) את יודעת מה שירה ? תקשיבי למילים הללו שכתבת לי : 'כל כך יפה ועמוק וחכם וגם חוש הומור יש במילים שלך. את משהו!' כל תו ותו ממילים אלו כמו מראה ששמתי לך...מתאימות לך... ואת שירה, באמת, את יפיפייה !!!! ולא הבנתי את מה שכתבת בסוף מעתיקה :' הנזקקות קשה, לפעמים עם קצב פעימות הלב נאמר השם שלו, כנראה לגייס אותו להיות איתי ולשמור עלי בעולם של הגדולים. אם הייתי יכולה, הייתי נשארת אצלו בחדר ולא יוצאת משם.' שירה... בבקשה הסבר להדיוט... :( שלך,במבי
הי במבי, אפשרות נוספת: אמא צביה הייתה במצוקה, לא מרוכזת ואולי מבולבלת. היא ניסתה להיות אתך בכל מאודה, אבל כנראה משהו חיצוני (ולא את) הפריע לה. הרי פתחת את הודעתך בתאור הברדק שמסביב... הכל יתאזן ויחזור למקומו וניתן יהיה לבאר ולהבין מה בדיוק קרה שם. בכל מקרה, ברור לך שאת היית בסדר... אודי
במבי אהובה, המילים שלך אלי עטפו אותי בחום וחיוך. מה ניסיתי לומר... בגלל הנזקקות הזו במטפל אני ימים שלמים הולכת וקוראת בשם שלו בפנים, כל הזמן. אולי קוראת חו לעזרה, אולי מפני שאני מנסה להפנים אותו ולקחת אותו איתי ביומיום. שיהיה לך סופשבוע נעים ורגוע שלך שירה
הי במבי, לצערי, כך נדמה לי, המדינה, כפי שהיא כעת, בעיניי, יהירה מידי בכדי להסכים להיות 'מטופלת', אם נשווה לפסיכה. ואולי אני טועה. ואצטרף למה שאודי רשם - ייתכן שמשהו מאד הטריד באותו יום סוער. ומעניין - כרגע אני לא מרגישה ולא זוכרת שהרגשתי שאני צריכה את המטפל כל הזמן כל הזמן. גם כשהייתי בטיפול צפוף, לפני שנים, ובאמת היו לי עוד פגישות, גילינו שיש גבול, ובשבוע מסוים, אחד ויחיד, בו הגדלנו באמת את מספר הפגישות עד לקצה, זה הרגיש לי יותר מידי. היו פנטזיות אימוץ. אולי בשביל לכאורה פחות לקחת אחריות. לא יודעת. כנראה שעדיין בקונפליקטים עם סיבוך מסויים. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
