המקום.........................

הי אודי, כשהוא לא עונה לי בזמנים הרגילים, אני מחכה ומחכה ומרגישה שאני כועסת עליו. כשאתה לא כאן בזמנים הרגילים, גם אם לא העליתי הודעה, אני מחכה ומחכה ומרגישה שאני כועסת עליך בלב ומאוכזבת גם בשם כולן. אחר כך אני כועסת על עצמי שכעסתי, הרי אתה ממש לא חייב להיות כאן ובכל זאת אתה מתמיד לאורך שנים רבות ועושה זאת בעקביות ראויה להערכה גדולה. ואני חושבת לעצמי עם כמה שאני מרגישה לא שייכת, לא חייבת, לא נזקקת כאן, הנה אני כנראה כן, נראה שהמקום הפך חלק מהמערך הטיפולי שלי בכל זאת, עם כל הלא מספיק ולא שייך. אני נכנסת קוראת ואם כותבת מחכה לתשובות. לא יודעת למה כתבתי את זה לא בטוחה שרוצה שתקרא את זה. אולי תכעס. שירה

הי שירה, גם אני עניתי באיחור, וזו סיבה טובה לכעוס עליי. וזה בסדר. אני עונה עכשיו, כשזו האמת שלי. ואני מפוייסת. וחושבת שמבינה מאד את הרגשות שאת מתארת. אלו שאנחנו מעזים לבטא ואולי שתקנו קודם. איתך בלב, סוריקטה

שירה והי כולם, אמשיך, שירה את שכתבת למטה -בדבר העלאת הגירה והתקיעות. רציתי גם להעיר שהפורום לא נפתח לי בדרך ה'רגילה' וחיפשתי דרך חלופית להיכנס. חשבתי לומר - אז הי, בואי נשב לנו התקועות והשנואות והמאכזבות, האכלניות הגרועות שיושבות בצד - אבל ביחד. "שתי ילדות קיפודות לבדות" ואז חשבתי לי שסביר שזו לא רק התקיעות שאנחנו מנסות להתכסות בה, אלא שיתכנו שינויים מתחת לפני השטח. ופעמים רבות לא מתאים לנו להכריז ולומר שקפצנו מדרגה או התקדמנו. אולי זה מרגיש מאיים. אני חושבת שאפשר להישאר מאחורי הקלעים. מי שזה מתאים לו ולא רוצה לשנות בשלבים מסוימים, לא חייב. וגם לא חייבים לשפוך תכנים אם לא רוצים או מוכנים לזה, רק כי מישהו מצפה ממך. זה לא כלל או חוק. היי מי שאת. וגם אני אהיה מי שאני. תודה על המרק הטעים, וסופש נעים. סוריקטה

סוריקטה אהובה המילים שלך יודעות לגעת ו"שתי קיפודות לבדות" אני רואה את הכותרת הזו על כריכת הספר שתכתבי. הלוואי שתכתבי. שלך שירה

הי שירה וסוריקטה יקרות נראה לי שאודי כתב את זה כל כך מדוייק .. אחד היתרונות של המקום כאן זו היכולת להתאים בדיוק את הקצב והכמות למה שצריך בזמן נתון... אין ספק שכל טחת בזמן וביכולת כשכתבתי שקיוויתי שכן תיקחנה מקום זה היה אולי מתוך התחושה שלי שהמרחב כאן מספיק בטוח שמאפשר לתרגל לקיחת מקום בלי פחד ועם הרבה פחות בושה ואשמה . אולי גם קיוויתי שזה שאני לא כאן מה שאומר פחות דומיננטיות יפנה לכן את המרחב לאט לאט ובקצב שלכן אני לא חושבת שאתן שנואות ומאכזבות אני חושבת שאתן בוחרות לקחת מקום של קיפודות ....מתוך נסיון חיים לשמור על עצמכן אבל כאן אתן יכולות לאפשר לעצמכן ...כי מתחת לכל קיפוד יש חלק מאוד רך אוהבת שיהיו לכם ימים טובים יותר אביב

הי שירה, "שתי קיפודות לבדות" - היא הברקה של רינת הופר מתוך השירים באוסף 'ענן על מקל. השירים שנוגעים בי כל כך ובפרט השיר הזה: https://www.youtube.com/watch?v=aof_1cn1f2w השם של הספר שנכתב בראש שלי הוא כינוי שבחרתי לי בגיל צעיר מאד ובניקוד אחר יש לו משמעות נוספת. הפתיחה שלו תהא נקודה שממנה תתנפצנה התרחשיות לזמנים שונים במסתורין ובמתח וייתכנסו בסוף לשלם ורצף. סוריקטה

את יודעת אביב, כשאודי כתב (כשכתבת, אודי) את המשפט המצוטט בהקשר ההתאמה - חשבתי לקפוץ ולומר שאני לא כל כך מסכימה איתו עכשיו, ודווקא באותו רגע פחות תפסתי אותו מדוייק. זו הייתה ההרגשה שלי. רשמתי תגובה, שלחתי לעצמי ושם זה הסתיים. זה כנראה כן היה כך עבורי בעבר, אבל משהו השתבש. אני חושבת שתמיד תהיי דומיננטית,אביב, גם אם הבחירה שלך להיות פחות אקטיבית. כן יש/היה לי מקום מסויים, לתחושתי, ואני רוצה שיישאר כזה פחות או יותר. אלא אם זה פוגע במישהו ואז אולי צריך לפנות למחשבה זהירה עוד יותר או מחודשת. אני, למשל, זוכרת את טימי מימים עברו. שהייתה דמות מאד מובילה שנעלמה. ועוד דמויות. כולן איתי בראש. שלכם.ן, סוריקטה