שיום רגשות

הי ושבוע טוב, קוראת לי וחושבת, שלעתים יש לנו נטייה לבחור מילים מתוך כדי לבטא כוונה מסוימת, אך הן אינן מדויקות. אולי אף מבלבלות. לעתים אפשר לדייק יותר. לעתים הן גם נשמעות הפוכות. למשל, נשתמש במילה 'עצב' במקום 'כעס'. עצב שהוא, לתפיסתי, עגול ורך יותר, ויש בו השלמה מסוימת ומקרבת אולי אפילו מזמינה אהבה; מול כעס שהוא נוקשה ופחות מתפשר וייתכנו בו קצוות חדים ומרחיקים במיוחד. כמו-כן, נשתמש במילה 'כעס' שהיא מילה כללית יותר לשלל רגשות כמו תסכול או עלבון או קיפוח, האשמה, קנאה, נקמה וכד'. אלו מחשבותיי בהמשך למה שרשמת, אודי, לשירה - איך השלמה (הנשמעת חיובית סך הכל, כבסיומו של תהליך אבל) מסתדרת עם תבוסה (שאולי יש בה עוד הלם עדיין, או ניסיונות תיקון לא ריאליים ומכלי משאבים, לצד ויתור וכד'). השלמה - במובן של קבלת המצב הנתון ברוגע ובאורך רוח; ויתור (כן, בחרתי מילה אחרת קצת) - במובן של נטישת שאיפות, הפסקת פעולה מתוך ייאוש. ובצמידות לו - העקשות הבלתי מתפשרת. כשקראתי את שירה (אותך, שירה אהובה ויקרה שלי) הרגשתי מגוון. גם וגם וגם. ההשלמה, העקשנות, הויתור. אם הם לא כל כך מסתדרים ביחד - אולי יש לנו קונפליקט. קונפליקט בין ההתמכרות למאבק, לייאוש, להשלמה. אניח שהתקיעות קשורה לכך. והתקיעות הזו - כמה שנים היא יכולה להימשך. עד כדי בזבוז מסוים של חיים שלמים. וככל שחולף זמן, החלקיות גדלה ולעתים עוד יותר מורכב להסתדר עם מה שיש. הלא הוגן. הזכרת, אודי את 'תפילת השלווה', או שבועת המכורים, כפי שאיכשהו נדמה לי שאני זוכרת אותה. אתם יודעים, רוב הזמן אני שלווה ונינוחה עם המון אורך רוח. נראה לי שזה אמיתי ממש. אבל יש רגעים שבהם חלק אחד מתפרץ מעל פני השטח. צריך להתאמץ כדי להוציא אותו ממני בין בני אדם. מאד מאד. שואלים אם נראה שגם אני לא דייקתי? ייתכן מאד. ואולי הכותרת שגויה. אולי. ניסיתי, ואולי בהמשך אמצא משהו מתקרב יותר. ואם דיברנו על כתיבה - בטיפול למדתי לדבר עברית. אמנם הכרתי מילים גם קודם לכן, אך לא הכרתי את המשמעות העמוקה שלהן וההבדלים בינהן. ייתכן שיצירת המדורים האלה באופן מדויק יותר - סייעה. חושבת שהיא עזרה מאד. אנליזה במובן של פירוק מסוים לגורמים לכדי הרכבה מחודשת מסודרת יותר. בעומק. שבוע טוב, סוריקטה

את יודעת. אני מרגישה איך את יודעת. זה גם וגם וגם. השלמה תוך נסיון להאחז ביש, ולהרגיש כל כך ריקה. ובטיפול אני אומרת, תטפל בי, זו אני שמגיעה בדבקות, אני שיושבת מולך, אבל זה לא רק, וכל הגם וגם הזה מבפנים לא מפסיק. אהבתי איך הפרדת את מנעד הרגשות ונתת להם שמות וניסית לדייק. אם אפשר היה לארגן כך את המחשבות אולי משהו היה נפרם ומתאוורר. את יודעת, גם אני נתפסת כאדם מאוד שלו ורגוע, עם סבלנות אין קץ, גם כשבפנים מתחוללת סערה. בהמשך חהודעה למטה, את ענן על מקל אני מכירה ולא זכרתי... אבל כל כך מתאים לך לכתוב את זה. ומה שאת כותבת, מה שנכתב אצלך בראש, מקווה שימצא את דרכו, בשלמותו, אל הדף. את יקרה לי מאוד שירה

מעניין איך שהגדרת אודי אץ הנסיון להתקרב במילים לחוויה עצמה פרופ'שחר גולן (פסיכולוג) כתב ספר שירים בשם פסיכו-אל-נא-ליזה

הי שירה, זה נשמע מקסים. כמו השיבושים שתינוקות עושים למילים לפני שהם יודעים לומר אותן מדויק. יצירתי כל כך. איזה יופי! שלך, סוריקטה