לפעמים חלומות מתגשמים..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כן ..לפעמים חלומות מתגשמים... ראיתי אותו אתמול בערב בחדשות בין הידיעות על ירי הטילים בדרום הוא היה כל כל מאושר... בכיתי מרוב התרגשות ...שמחתי עבורו ולא הפסקתי לראות כמה נלחם כדי להשתקם..שנה וחצי של טיפולים אינטנסיביים עם בעלי מקצוע ... כן..צביקה פיק הזמר של כל הזמנים.. הדיבור שלו עדין לא ...וגם הפנים שלו עדיין לא... אבל על הבמה ..עם הפלייליסט..ברקע..גם..הוא שר !!! לפעמים חלומות מתגשמים.... לפעמים..כן..רק לפעמים.. שלי עדיין לא התגשם..!!! ואין לי תקווה שאי פעם ישתקם
חטולית יקרה, טוב לשמוע ממך, לראות שאת נרגשת. איזה מחלומותייך (וכמה טוב שאת יודעת לזהות חלק מחלומותיך) איזה מהם *כן* יכול להתגשם, באופן כזה או אחר, לדעתך? גשם. ימים של גשם, שלך, סוריקטה
סוריקטה יפה שלי יש לי המון חלומות שהייתי רוצה שיתגשמו 1.שהעיוות שלי בדיבור ...יהפוך לדיבור רגיל ושוטף בצורה נורמלית כמו אצל כולם...לצערי איחרו לי את הרכבת הזו בגלל טיפול לא נכון ל מלכתחילה ..והגעתי למצב שהדיבור נעתק מפי לפעמים עד כדי גימגום.. אין אפשרות לתקן את המעוות..גם לא בריפוי בדיבור..השנים עברו חלפו ואין תקנה.. 2.המוח שלי אינו עובד במקומות שמתו התאים וחלק מהפגיעה ניכר גם בחוסר משווע בזכרון..מה גם שמקשה על הדיבור.. כמה אני נואשת ללא תקווה 3.הייתי רוצה לעמוד על שתי רגלים (כפות הרגלים) בצורה יציבה בלי לאבד שיווי משקל ...גם תוך כדי הליכה..אפילו עם מקל ההליכה שלי..מה שלא מתאפשר לצערי ..בגלל נוירופתיה של סכרת..המחלה הזו ששוכנת בגופי כבר שנים ונותנת את אותותיה..נורא כואב..גופנית וגם נפשית..מוגבלת מאוד..!! 4.לראות את נכדתי המיוחדת ..זוכרת..כמוך..מתקדמת ועוברת לגן עם ילדים רגילים..לא מתאפשר בגלל בירוקרטיה של חוסר מקום.. 5.להיות מסוגלת לעמוד בלחצים נפשיים של היומיום..לא מתאפשר כי הפכתי להיות אדם חרדתי ברמות קשות..מאז הארוע המוחי.. ויש עוד כהנה וכהנה ..שקצרה היריעה מחהכיל.. תודה לך סוריקטה אהובה שפתחת לי צוהר לתת ביטוי לדברים שכבר מזמן רציתי לומר ופשוט....נתכנסתי בתוך תוכי עם הצער שלי והכאב שלי..הסתגרתי ונעלמתי..נאלמתי..הרגשתי שאת אף אחד לא באמת מענין מה עובר עלי..וכמה החיים שלי קשים.. לא שלא מבינה את חוסר יכולת התגובות ..אבל ..כן.. חטולית
הי חטולית, אכן מרגש, ואכן - הוא עבד מאוד מאוד קשה על השיקום - ועדיין עובד (כמו שקראתי בעיתון...). אודי
תודה חטולית שכתבת, הבנתי יותר. תמיד מוזמנת לספר. אם תרצי. החיים שלך נשמעים קשים מידי. בגוף, בנפש. עצוב וכל כך לא הוגן. ונכדתך המיוחדת - אשלח תקווה שתזכה לסיוע הכי מקסים ותומך ולבבי שיש. פינה קטנה גדולה שתמלא את ליבך. בכתיבה, בעיניי, את מאד ברורה. ישר ולעניין. ייחודי, צלול ומוערך מאד. שלך, סוריקטה