תודה ,פשוט תודה ....

משהו שקיבלתי השבוע והוא פשוט הכי מתאים לכאן ....אז תודה לכל מי שראה אותי כאן אי פעם .... // האנשים הזמניים // כשהיינו ילדים לימדו אותנו לשאוף ל-נֶצַח. מישהו ריסס על קירות לבנו הבתוליים גרפיטי חד וברור: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". כשאתה מתבגר, אתה מבין לאט לאט שהנֶצַח הזה הוא עסק טריקי. כי ארמונות בחול לא נשארים לנֶצַח. ואוכל במקרר לא נשאר לנֶצַח. וגם אנשים.. גם אנשים לא תמיד נשארים לנֶצַח. אנחנו גדלים עם התפיסה הזאת שככל שבנאדם מלווה אותנו פרק זמן ארוך יותר בחיינו – כך הוא משמעותי וחשוב יותר. אבל בחיים של כולנו מסתובבים אנשים זמניים. אנשים שלא ילכו איתנו יד ביד עד הסוף. שנכנסו לחיים שלנו לפרק זמן מוגבל עם מטרה מסוימת. אנשים שכנראה לא יהיו שם כשכתוביות הסיום יעלו. האנשים הזמניים מגיעים בדיוק ברגע שהיינו צריכים אותם.  הם באים להעביר אותנו שיעור.  ללמד אותנו משהו על עצמנו.  ללחוץ לנו על איזה כפתור.  לעזור לנו להתמודד. לראות ברור יותר.  להוות מקפצה לשלב הבא. לשנות לנו את הפרספקטיבה.  לנצח איזה פחד.  להרים אותנו מהקרשים.  לסגור מעגל.  ואז, ברגע שתפקידם מסתיים – הם עוזבים. העניין הוא, שזה לא עושה אותם פחות חשובים. זה לא עושה אותם פחות משמעותיים. בדפי ההיסטוריה של סיפור חיינו – האנשים הזמניים האלה יקבלו פרק שלם, עמוק ומהותי. כשאני חוזר אחורה בזמן אני מזהה אנשים שנכחו בחיים שלי חודשיים-שלושה ועשו שינוי אמיתי, השפיעו עליי, נתנו לי השראה, לימדו אותי והפילו לי אסימונים יותר מהרבה אנשים שליוו אותי שנים רבות. בגלל השאיפה האוטופית ל-נֶצַח, אנחנו נוטים לחשוב שכשהאנשים האלה יוצאים מדלתנו, זה אומר שהפסדנו אותם. שנכשלנו. שפשוט לא שמרנו עליהם חזק מספיק. קשה לנו להבין שהם עשו את שלהם, ועם כל הצער שבדבר, תפקידם פשוט הסתיים. אז מדי פעם, על הכביש המהיר של השיגרה, עם כל הזמני, והנצחי, ומה שביניהם - חשוב לעצור, להיזכר ולהודות לאנשים הזמניים האלה, שאולי לא נוכחים ביומיום שלנו, אבל לרגע קטן, מתישהו במרחבי הזמן והמרחק, היו בשבילנו הנֶצַח. (נעם חורב)

כתבתי לך למטה ולא עלה. בכל אופן את אמיצה כל כך וראויה! ומיוחדת כל כך. וטוב שנולדת גם אם את לא מרגישה כך....נכון, המשפחה והסיטואציות קשות. אבל הי, יש גם מי שממלא ועוטף..אז איתך. ומה שהעלת עכשיו..וואו כמה שזה מתאים לי, לכולנו. תודה

... והייתי אומרת גם מהכיוון ההפוך - גם לנו יש תפקיד זמני בחיים של אנשים או יצורים אחרים. וגם אם התפקיד מוגבל בפרק זמן, גם בתוכו אפשר למצוא פרקים קטנים יותר. כי... זה הקטע של הנפרדות. משהו מ'הם' חלק בנו. משהו בנו חלק מהם. והייתי אומרת שגם מי שלכאורה היה שם - אנחנו ידענו להשתמש בו, ובהזדמנות. ואז בא ההקשר שהם הגיעו בדיוק בזמן הנכון. ובדמיון, מרחבי הדמיון - אולי שם הגבולות מטושטשים יותר. אינסופיים. וואלה כמה אני חופרת על עוד מאותו דבר... סוריקטה (אפצ'י והנה כל התוכן עף ונמחק מהראש)

מיכלי קראתי גם למטה תודה על המילים .. כן אני אמיצה ועושה ולפעמים שוכחת שאני כמו לגו ויש עוד כמה חלקים שצריך להתחשב בהם ... אז קצת עוצרת .... וכן זה משהו אדיר המילים האלה תזכורת כל כך נכונה וסוריקטה ממש לא חופרת ...זה כל כך נכון הדיוק שלך לא לשכוח שגם אנחנו כן גם אני לא רק אתם עבורי גם אני לרגע נוגעת בכם וכאן בזמניות עבורכם ...נפלא בעיני הדיוק הזה וחשוב כל כך אביב