אביב, סוריקטה יקרה וכולם.

תודה יקרות.. אני בהחלט מרגישה סוג של תיקון לעצמי, ומנסה לחנך ולהיות אמפתית, קשובה ומכילה. סוריקטה דווקא לא חושבת ש..יפה...כלומר בעיקר היה בלבול וקושי עצום. האמא של הילדה היא זו שגלתה לא אני..הרגשתי על כך הרבה אשמה שלא שמתי לב. הקטע הוא שילדים קטנים לא מבינים ואולי זה טוב, כי הם לא מבינים שנפגעו...ומי שהיה צריך יותר הקשבה זה דווקא ההורים. ובאשר אליי הייתי בגן ילדה הכי שמחה ומאושרת שחייה בללה לנד.... ואגב חינוך זה המקצוע הכי חשוב,מאתגר ומחייב וכן סוג של שליחות ורגישות עצומה.

הי מיכל, רשמתי 'יפה' כי הדיבור יצר אצלי חיבור. חיבור לבראשית. יש גם יופי בחיבור, בעיניי. אם כי חיבור לנקודות הכואבות ביודעין יכולה להיות כמעט בלתי נישאת. וכילדה - אם כבר מזכירים - הייתי הכי לא שמחה בעולם, שתקנית, מאד מאופקת, ומצד שני דולפת מכל עבר, מבודדת מאד, לא מבינה תקשורת בין אישית, אובדנית במחשבות מאז שאני זוכרת את עצמי. לפחות מגיל ארבע, חמש,... כשיצאה הכתבה על הילדה רוז, ראיתי בה אותי ועד היום שומרת העתק של העיתון עם הכתבה המצמררת. גם אני יכולתי למות בגיל חמש. כמעט מתתי אז בגלל התקפה של אמא. סוריקטה