מנסה להנכיח את עצמי ......

זה כל כך קשה לי , דווקא כאן השבוע עברתי חוויה לא פשוטה משבר אמון רציני בטיפול הפעם לא ממקום של העבר דווקא מכאן ועכשיו לא יכולה לכתוב את הדברים כי אני עלולה לחשוף את המטפלת (זה קשור לתיאור הקליניקה שלה ) אולי אפילו מטופלים אחרים שלה ...אז באסה לי ולא יכולה ממש לפרוק את הכאוס שיש לי בראש ובלב הכל דובר או ניסה להיות מדובר ....הסוף היה שהבטחתי לנסות כן להגיע לפגישה הבאה אבל האמת שזה נאמר עבורי ועבורה כדי להרוויח קצת שקט ...להצליח לדחוק את זה פנימה כדי לתפקד אני לא באמת רוצה ללכת כמו כאן גם אצלה משהו אבד לי כאן בגלל דומיננטיות שלי ואצלה בגלל דומיננטיות של מישהו אחר בשנהם יש אלמנטים אולי דומים ...בכל מקרה אני חושבת סוריקטה שהבנתי את הרגשת המחנק מול העומס שהבאתי לכאן .. אז עכשיו יש בי בלב מחנק כזה מול המקום שהיה אמור להיות כל כך בטוח כל כך שלי לפחות בשעה הטיפולית שלי ....מישהו אחר צבע את הקירות שם בכאב שלו , כאב שחנק את הכאב שלי ....ובתקווה שלא השאירה טיפת מקום לתקווה עבורי ..להפך נאמרו שם מילים (המטפלת בשיח מולי ) שגם אם אני מבינה שנאמרו מתוך חוסר אונים וחוסר מחשבה ואפילו נלקחה עליהם אחריות וסליחה הם כמו חקוקים כמו נחרטו עם סכין בלב .. עצוב עד כמה אני וכל חלקיי מושפעים מכל מילה שהמטפלת אומרת בערך כמו (וכאן אני מתחברת אלייך סוריקטה מלמטה ) המילים של אבא שמחקו כל מחשבה או דעה שלי . אני כותבת כאן ומרגישה רע מרגישה שמשמיצה את המטפלת שהאמת היא באמת אישה מיוחדת ענווה מדהימה ואין הרבה כמוה .... אתה יודע אודי , אני חושבת על מילים שאמרת לי בעבר בלופים כאלה או אחרים על ההבנה שזה תקופה שאני אתן לזה את הזמן שזה יעבור ...ואני גם יודעת שמשהו ישתנה ולא יהיה יותר אותו הדבר שזה שבר כזה שכנראה נאסף ממנו אבל משהו מהקסם מהתמימות שהיה שם כבר לא יחזור שלא לדבר על בניית אמון ...שתיקח הרבה מאוד זמן מרגישה עצובה , כאובה , בודדה , מפורקת , כועסת ..פגועה ופגומה .מרגישה שמשהו ממני אבד ולא יחזור יותר . איך מתרוממים משם ...ואודי שומעת בראש את מסמרים ונוצות ומחייכת וגם זוכרת את מה שכתבת לי כשנופלים מה חשוב ....מחזיקה במילים האלה כמו מנוף להתרומם ...מנסה באמת שמנסה בכל הכוח לא ליפול למקום קרבני אומלל ומאשים ...וגם לא לברוח ולהעלם ....ולא יודעת למה כותבת כאן ורוצה למחוק את הכל ולהניח לזה ...אבל אני ישאיר את הכאב והעצב היאוש התקווה היד שנאחזת ...והלב שחתיכה ממנו חסרה ואבדה ...

תודה אודי על מילים מדוייקות כל כך ..ייקח זמן שהם יחלחלו אבל כן זה המחשבה שאני לוקחת איתי בעיקר שיש על מי לסמוך ...בנתיים עדהשגם ארגיש את זה ....אני לא יפסיק לחלחל את זה . ולך סוריקטה תודה בזכות הרכות של הבקשה שלך הכל כך נוגעת באתי

הי אביב, כמה ממחשבותיי - התגובה לכאן ועכשיו פעמים רבות קשורה למי שאנו ולמי שעוצבנו בעבר בשילוב עם המטען הגנטי שלנו. ייתכן שבמיוחד, אם התגובה עוצמתית כל כך. לא נראה לי שאת משמיצה, כן יש משהו משמח בעיניי שיוצא מבועת האידאליזציה, אם ישנה כזאת. מהבועה שהכל שם מותאם בול עבורך ולרצונך בדיוק בזמן שלך. זה בסדר - מותר למשאלה הזאת להתקיים, ואני מניחה שבכולנו היא שם. אדרבא, אולי חשוב להכיר בה. שוב ושוב. גם בשעה של כל אחד ואחד מאיתנו נוכחים בחדר חפצים שנבחרו שלא על ידנו, ומוקמו במרחב שלא קבענו; ובזמן שאנחנו בחדר נוכחות בראש של המטפלים מחשבות שאינן קשורות אלינו, לעתים עד כדי שהם יכולים 'לעופף' ולחזור ולשאול - הי, רגע, מה אמרת? נפרדות - מילה לעוסה פה, אבל כן. אני יודעת שאת מכירה את כל מה שכתבתי למעלה. ועדיין חוזרת ואומרת, כי ייתכן שאולי הידיעה שנמצאת קרוב לפני השטח, מבקשת לחדור לשכבות עמוקות יותר. כמעין הבשלה. כואבת מאד מאד ואמיצה. כאילו להיוולד מתוך עצמך. אולי כמו נשל. סביר שלא דייקתי, אבל מנסה להציג דרך ראייה התחלתית. אהבתי מאד את התגובה של אודי וגם התעצבנתי עליה. התעצבנתי כי לא תמיד בא לי טוב מציאות. מקווה שהחלק שזוכר שהיא דמות טובה סך הכל יחזיר אותך אליה, אולי נפלתם 'בטעות' על עוד לב וחומר לעבודה. סוריקטה

חלק דייקת וחלק לא אבל את באמת לא יכולה להבין כי לא הסברתי רק תיארתי תחושות. כן היא עשתה טעות וטעות גדולה ואפילו רצף של טעויות והתגובה היא בפרוש על כאן ועכשיו על הטעות שהיא עשתה . מן הסתם הקושי לקבל את ההתנצלות ולסמוך חזרה היא מורכבת מנסיונות העבר אבל זה לא טריגר לעבר זה משהו שלא צריך להעשות והיא מודה בזה בעצמה מה שמראה איזה אדם ענק היא.

הי אביב וכולם, אני, למשל, לא חושבת על רופא הנפש שלי שהוא אדיר, אבל הוא הצליח להתמיד איתי בדרך תמוהה לאורך שנים. גם אודי כאן, וזה בכלל לא מובן מאליו, אבל לרוב איני מגיעה לתחושת התפעמות והתלהבות בעלות מימדים גלויים. אבל דעו שאני חברה וידידה על באמת. סוריקטה

סוריקטה יקרה, גם אני לא מגיעה לתחושות ההתפעמות וההתלהבות, אבל בהחלט מרגישה שאת חברה אמיתית וכנה. איתך שירה

מתוקה כולנו שונים את לא שונה דרכך אחרת אבל ברור שאת חברה בזכותך הצלחתי להנכיח את עצמי כאן בחמישי .....את לא מבינה כמה זה היה חשוב לי זאת הייתה יד איתנה של חברה אתך יקרה אחוות שונות ומשונות ונפלאות שכמונו זן נדיר מקווה שאת מרגישה טוב יותר אתך בלב אביב