חלקיות ומעדכנת

הי לכולם, מסתמן שבחלק מהזמן חל שיפור במצבי. יש קראשים, וגם עמוקים, אבל לפעמים יש גם הבלחות של אור קטן. ולא אור של סמארטפון. החסר עצום. מצד אחד, כאילו מאומנת לחיות על אבקת פירורים, מצד שני - הודפת חלקיות. חזרתי לענוד טבעת. שנים שהדרתי אותה ותכשיטים אחרים. מה לי ולגנדרנות, מה לי ולזוגיות, ועדיין מה לי ולאלו לכאורה. ולרגע, לפני שדחף המוות הראה את פניו, חשבתי לי ש - וואלה, אולי גם אצבע שיער, ציפורניים, אולי גם אקנה בגדים ששנים לא. אפילו התבוננתי בצעירים והחיוניים והיעילים. לא (או, אופטימי יותר, טרם) ביצעתי אף אחד מאלה. אלה שפוספסו בוודאי שלא, אבל גם אלה שניתן עדיין. אבל הייתה מחשבה. כן נפרדתי, או כמו שאומרים, העפתי, כמה דברים שישבו אצלי מידי זמן ללא שימוש מועיל. פינוי מקום, אבל אין חדש באופק הידוע. את החתולים אני לא מפנה. ולפעמים יש טוב בויתור. הפעם, לא התמוטטתי לחודשים יחד עם מערכת הביוב בבניינים, שכתמיד, קורסת ועולה על גדותיה במיוחד בימים גשומים. יש מחשבות של מיצוי ומעבר מהדירה המטה לנפול. אבל זה מרגיש לא ריאלי כעת ומאד גדול עליי בכל מקרה. אבל הנה, פנטזיות. אני מזדקנת, אנשים. לוקחת את הניסוח שלך, אודי, חיבור לחיים, גם אם לא ממש מבינה אותו. כי יש רגעים שכואבת המציאות כל כך מידי. שולחת מה שיצא סוריקטה

סוריקטה היפה! כייף לקרוא אותך! את נהדרת ומשתבחת עם השנים, מתבגרת! מה רע בלהתבגר? יפה לך ההשתבחות! הכל שאלה של המתבונן ;) אלופה! תדאגי לעצמך! הגיע הזמן. חיבוק כזה שמתאים.

סוריקטה יקרה, מרווחי נשימה, איים של רווחה, סוריקטה... טוב לקרוא על מה שקורה עכשיו ועל מה שהיית רוצה שיקרה בעתיד. יש תנועה. דברים של חיים. כבר זמן מה אני מרגישה בכתיבה (קול) שלך משהו אחר, יותר חזק ונחוש ובטוח. יודעת שזה לא שלם וזה לא הכל ומכירה גם את הפחד מההתרסקויות דווקא כשמרגישים קצת יותר טוב. שלך שירה

... שנראה שלכאורה ניתן עוד להחיות וההחיאה עדיין קיימת כפנטזיה אבודה - המוסיקה הייתה משאלה מאז שאני זוכרת את עצמי. גיל מוקדם מאד. התאפשר לי לגעת לחודשיים סביב גיל חמש, ואז, אז התחולל מפץ, כשהותקפתי באופן מסכן חיים והגעתי לבית חולים מחוסרת הכרה. חלפו שנים ארוכות עד שאיכשהו הרשיתי לעצמי לחזור ולגעת, כששנאו, שנאו את זה בבית. והמשך מסוים סיפרתי בפוסט אחר. לפעמים מנסה ברמיזות. הקטע שאסור להנות עדיין חזק. המוסיקה הפכה לפעמים להיות רעש מפריע ובלתי נסבל. סוריקטה

את נשמעת לגמרי כמי שנאחזת בחיים ופנטזיות ..למי אין..לפעמים מועיל רק לפנטז לא עולה כסף ואת חזקה מהחיים כך אני חווה אותך יפתי עכשיו חייבת לרוץ אני

תודה בנות |מבוכה| סוריקטה