אודי............................................

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/01/2020 | 06:32 | מאת: שירה2017

תמיד נדמה שקשה מאוד ואז מגיע הקשה יותר, והוא לא מרפה, כבר כמה שבועות ככה, נדמה שאני בתוך מציאות הזויה אפילו תחושת הנוכחות של הגוף לא ברורה, לפעמים אין תחושה בפנים והפה מדבר מעצמו וזז בתוך משהו לא מוגדר. אני בתודעה לא מלאה רב הזמן ואנרגיות שאני מוציאה על התפקוד שיהיה תקין גובות מחיר גופני. מרגישה מתרסקת. במקום להציע עוד פגישה, הוא לא מציע לא מפני שלא צריך אלא משום שיודע שלא אוכל לשלם יותר (וכמה זה נורא לי שהוא לא יכול לאהוב אותי בלי כסף, שאני לא יכולה לקבל עזרה בלי לשלם משהו), הוא אומר אני חושב שאישפוז קצר יכול להיות יעיל מכיוון שמדובר במצב רפואי קריטי ופוטנציאל לסכנת חיים. ככה הוא אמר. כמו לכתוב מרשם לתרופה ולהביט בצג המחשב. וכן אני משלמת הרבה שנים והמון כסף אבל זה שירות שאין לו אחריות, משלמים והכל מעורפל, רק מילים גדולות כמו תהליך ודרך וכשלא קורה דבר המטופל הוא האשם המרכזי במילים גדולות כמו התנגדויות. אין אחריות. אולי אני אציע לו לשלם בגוף שלי כי את הנפש כבר נתתי. אני כל כך חלשה וכל כך כועסת. אולי יש למישהו רעיון לעזרה משלימה שאינה דורשת תשלום גבוה או בכלל לא? תודה שירה

לקריאה נוספת והעמקה
27/01/2020 | 13:06 | מאת: ינשוף

שירה יקרה דואגת לך.... תקבלי את הטיפול הרפואי שאת זקוקה לה!!! נכון זה שרות בלי אחריאות... שאלתי את המטפלת שלי שבוע שעבר האם היא יודעת לעזור לי והיא אמרה שהיא "חושבת" שכן. אין הבטחות. אבל אני מכירה נשים שמצבם השתפרו הרבה בעזרת טיפול. כו המחיר כבד.... כלכלי, פיזית, נפשית... אבל אין לנו ברירה אחרת שירה... אין דרך אחרת אלה לעבור את הכאב... זה נשמע מגוחך אולי אבל כל אני מאמינה. וכן- זה מכעיס כל העניין של הכסף.. אל תוותרי שירה על עצמך.... ינשופים

27/01/2020 | 21:26 | מאת: שירה2017

תודה ינשוף יקרה על ההבנה והתמיכה

הי שירה, מצער ומכאיב חוסר האונים הזה. של שניכם. לא הייתי פוסל על הסף את הצעת האשפוז הקצר. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית