..................................................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני פוחדת שתכף נסגר הכל ונגמרו לי המילים אין לי מה לכתוב רק שאני פוחדת שתכף יסגר הכל על סוף השבוע ולא אוכל למצוא מילים או לחכות למילים ורק בא לי לצעוק חזק הצילו אבל אני לא יודעת למה או ממה או איך. בתוך הראש הכל צועק ומשתולל בלי מילים רק מרוצה גדולה. בחוץ אין לי עם מי לדבר, אי אפשר להעמיס את כל זה על הסביבה.
הי שירה, הכמיהה המרגישה מועצמת דווקא לפני פרידה. תחושה משתחזרת של הידפקות כקבצן על דלת נטרקת. ואנחנו נוטים לייצר אותה. עניין חמקמק. בוקר טוב, סוריקטה
האין רצפה הצורך להאחז טוב שבאת אל תיקחי את הנסיון למקום רע ... תזכרי שעצם הכתיבה עזרה לך קצת למרות האכזבה ...תמשיכי לכתוב ככה ברגעים של קושי ....זה עוזר למרות הבכי והאכזבה הפנימיים שבטח גברו כשאודי סגר כאן והנה הציפייה בכל זאת משתלמת ונכתבות לך מילים להאחז ....מקווה שזה שאנחנו כתבנו כאן לא יגרום לאודי לפספס את העץ הזה ....
הי שירה, אני משער שיש בחירה בעיתוי הכתיבה... והרי כתבת שאין מה לכתוב פרט לפחד שייסגר... אולי רצון למסגר תחושה חסרת צורה ומבנה. מקווה שתרגע מעט המהומה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
