אחר הצוהרים יום שישי אולי טריגר

הדמעות מסמאות אותי כי העור צורב ושורף... והיא אמי ישינה לה בשלווה בסלון אצלי בבית..נמה את השנצ שלה בשלווה ובא לי לצעוק לה אמא למה ??? למה שפכת עלי מים רותחים..?? נקמת את הבושה שלך בגללי?? אחי היה חולה ולא הגיע כמה ימים לבית הספר ואחי כמובן היה עבורי הכל בחיים.. אז ..לבשתי את הבגדים שהכי אהבתי בגדי התעמלות סוודר כחול ואת נעלי הבית קיפי שלי והלכתי לבקר את אחי.. סבתי שטיפלה באחי באותה תקופה עשתה מזה מטעמים וצרחה על אמי שהיא אינה שמה לב לצורת הלבוש שלי.. כשחזרנו הביתה רדפה אחרי עם נעל שלה בעלת עקב..אני אראה לך מה זה לעשות לי כאלה בושות חכי לי באמבטיה אני עוד מעט מגיעה . ישבתי כמו ילדה טובה בתוך הקערת כביסה וחיכתי שתבוא לא צפיתי לזרם של המים הרותחים שנשפכו עלי מעל הראש ועל הגוף הקטן שלי.. תחושת עילפון עטפה אותי חשבתי שאני עומדת למות.. כשראתה שאני לא מגיבה שאלה מה יש לך ..מי יכול לענות רק הראש שלי נשמט הצידה ואז שמה לב ...מיד רצה להביא מים אחרים קרים.. מאז איני יכולה להתקלח במים חמים..בקור הזה כשהשרירים שלי נקשרים בכוח ומונעים ממני אפילו הליכה..כל כך רוצה את המים החמים להרפות את הכאב הבלתי פוסק בשרירים.. אמא למה ?? לעולם לא תעני לי כי מבחינתך את נקמת את נקמת הבושה שעשיתי לך ל..מ..ה... ???? ואין מציל

הוי חטולית, בלתי נתפס, נורא. שואתי ממש. איזה קונטרסט בין בגדים רכים ונעימים, חירות וחופש שניסית לבחור, לשפיץ חודר של נעל ומים רותחים. והכל בבית ובבועה הסגורה בלי עדים שיעמתו אותם ויענישו. הם קנאו, הם לא נתנו לך להיות מי שאת. זוועה. אוי, יפה שלי... איתך, סוריקטה

מחריד נורא אני יכולה לדמיין את הילדה חסרת האונים וזה ממש כואב. כמה קשה לגלות חמלה כלפי הורה פוגע וכמה קשה גם להביע כעס ולדעת שאת עושה כל כך הרבה בשבילה, דואגת ומטפלת ולה לא מגיע! כמה רוע אנושי. כמה קשה לקבל שמישהו מסוגל כך לפגוע, ועוד הורה. איתך חטולית יקרה שירה

כמה כאב כמה אי צדק כמה נזק ויחד עם זאת יש לך את התובנה נראה לי שזה מאוד אםשרי כמטרה טיפול ...ללמד אותך שמותר לאט לאט מקלחת חמה ונעימה זה גם יעזור פלאים לכאב.. לאט כשיש את התובנה זה ממש אפשרי מנסיון חיבוק ענק ענק

תודה סוריקטה יפה שלי מעולם לא יכולתי להיות.... רק למלא פקודות.... רק להיות למען.... וכלום למעני תודה יפתי