הרצון לרצות מביא אתו פחד מכישלון

כן אני שוב על המקלדת נותן לדברים להשתחרר לרוץ בין האותיות לחבר את המילים לביטוי של מכואבים לחשוב על הציפיות ולצוף אל הכישלונות לרצות הצלחות ולחשוש מלהביא אכזבות איך אתה מתמודד כשאתה מחויב לתוצאה ושוכח לרגע מהיכולות, אוי כמה זה כואב להיות ראשון כי אתה שוב אחראי להכל, להצלחה יש הרבה אבות אבל לכישלון יש אבא אחד..

שלום יקי, תוכל קצת לספר על עצמך, אם תרצה? לא הכל טוטאלי, לצורך ענייננו מוצלח או נכשל, ראשון או אחרון, וישנה דרך אמיצה, אמצעית, לפעמים ארוכה עם תוצאות חלקיות. פנימה צריך להיות מוכנים לכמה אפשרויות טרם הניסיון. וייתכן שנשמעתי כמו דקלום שחוזר על עצמו כאן. ואולי גם לא מספיק רק לשחרר, אלא גם להקשיב ולבחון מה יצא. למה רק אבות? איפה אמא? סוריקטה