בוקר טוב, לילה טוב,

הי, ראשית - התנצלותי - רשמתי הודעת המשך ביום שישי בבוקר, ונוכחתי לדעת, שאכן, אחרי שליחתה עלתה מייד. אופס. החלטתי, לכן, לשקוט עד חזרה לפעילות בימים הקבועים. פתאום חשבתי לי שב mode המיידי גם הכותב וגם הקורא יכולים להתבונן באופן שונה על ההודעה וגם לתפוס אותה אחרת. מעניין. וגם משמעותי, אני מניחה. קיבלתי תוצאות בריאותיות נוספות, ותמוה, או לא, אני בסדר. אני מטופלת. בישרתי לסביבתי, הלאו דווקא קרובה מאד שתקין. הם ידעו מסיפוריי בהם שיתפתי, שישנן חששות ברקע. מוזר - אנשים התרגשו, חיבקו אותי. חשבו עליי. התגעגעו. העריכו. הקשבתי לזה מכיווני. יכולתי לבחור גם לצפצף עליהם ולנפנף אותם, אתם יודעים. כנראה שאני די טובה במה שאני עוסקת, הגם אם השכר צנוע למדי. ומה שיפה שנותנים לי חופש וסומכים עליי. אין הוראות הפעלה מונחות חרדות. היה לי החופש לבחור במשפחה. לא שלי וזמנית, אבל כן, המילה הזאת, משפחה. מתכוננת ויוצאת ליומי. שלכם, סוריקטה

סוריקטה אהובה, מודה שהתאפקתי לא לכתוב כשהכל פתוח ואולי מישהו יראה ויענה. אבל מבינה גם את הבעייתיות בפורום פתוח. שמחה לשמוע שהכל בסדר אצלך ויותר, שלרגע חיבקת את החיבוק, החום והדאגה מהסביבה. תספרי איך זה הרגיש? ואם התחושה הצלילה להשאר? באשר לתגובתך אלי שם למטה, לפעמים יש פנטזיה כזאת שמישהו יתקשר אליו, אבל נראה לי שישאר שווה נפש. לפני שבועיים עשיתי ההיפך, ביקשתי ממנו שיעדכן את בן הזוג שלי כדי שהוא לא ישא באחריות לבדו, הוא עשה זאת אבל בן זוגי התעלם, כלומר ענה לו שישתדל אבל לא עשה דבר. לפעמים אני חושבת שאולי אני מניפולטיבית, אבל כל הסבל הזה... אוף. סוריקטה, מקווה שהיום יחייך אלייך. שירה

נהדר לשמוע שגם שאר הבדיקות יצאו בסדר אני מתפלאת שאת מתפלאת אחרי הכל את אוכלת אוכל בריא..ושומרת על בריאות תקינה לאורך הדרך..משמע שאת פשוט מודעת .. כמה שמחתי שגם הסביבה שאינם קרובים שמחו עבורך התרגשו וחיבקו חשבו עליך התגעגו וכן מעריכים אותך.. מאוד משמעותי ... גם אותי מאוד מרגש יפה שלי וקבלי גם חיבוק ממני..אם שווה משו.. סוריקטה יפתי ..לאחר כל כך הרבה שנים של טיפול מסור בקטנים ..צברת ידע נרחב שאינו מתבטל..הנה לך שגם כאן מעריכים אותך ..סומכים עליך..וזה כל כך לא מובן מאיליו שקיבלת חופש להחליט....לבחור והם אינם המשפחה שלך... את מבינה כמה את חשובה !!! למרות השכר הצנוע שאת מקבלת.. לצערי כולם מתלוננים על שכר מאוד צנוע.. וכן..המילה משפחה מאוד חשובה..במיוחד שאינה שלך אך את כן שייכת אליהם... את נהדרת ומקסימה סוריקטה יפה שלי.. חטולית

הי שירה יקירתי, הרשי לי עדיין להאמין, שהמטפל לא רק דואג, אלא אולי אפילו הלב שלו ממש פועם בחזקה מדאגה ממשית ורצינית לשלומך, לקשר שלכם, לעתידך. אשתף שהייתי במקום איכשהו דומה למה שאת מתארת. ברחתי מהטיפול והחסרתי כמה וכמה פגישות. והוא שתק. ושתק ושתק. השתיקה הזו כנראה לא הייתה התעלמות מוחלטת, אלא גם מתן מרחב עבורי. אחריות שלי. ואולי גם חוסר אונים. והוא שתק, ובסופו של דבר הרים טלפון. לא זוכרת אם השבתי לניסיון הראשון שלו. לא בטוח שיכולתי. רמות הזעם האלה. אך בסופו של דבר, כנראה שהיה חרך מסוים שהשיב את הגוף לפחות לקליניקה. איני זוכרת אם זה היה מיידית, אבל הוא שיתף שאז הוא דאג הכי. אני קוראת לנקודה הזו שלב הקנאה (צירוף שהמצאתי - חלקים בך צרי עין ביחס לחלקים האחרים, שמנסים לטפל בהם). מקריאתי ברשת לאורך השנים בפורומים כאלה - זהו פרק זמן בטיפול, מורכב מאד, פרק זמן שניתן לבעוט בו את הטיפול באופן מצער שאין לתאר. מכירה את התחושה הבטוחה שהוא ולא רק הוא אדישים, וכאילו יש בנו כוחות לא מודעים שהופכים את סביבתנו למי שכלל לא אכפת לה מאיתנו. ומוותרים. אם אנחנו עובדים על זה מספיק חזק, אנחנו מצליחים לשכנע אחרים לוותר. צריך שיהיה מישהו שיסכים שידברו איתו. אפילו בסוד, בלחש, בהיחבא. סבל קורע. שירה יפתי - התקשיבי לי? טובות, בעיניי, המילים בהן שיתפת. ואת כותבת כל כך יפה. שלך, סוריקטה

הי חטולית, המודעות מסייעת, אם כי לא הופכת אותנו לחסינים מכל. את הידע צברתי לא רק מניסיון, אלא גם מתוך חוויות הטיפול, לפני ובמקביל. ואני סך הכל בת אדם. בשבוע שעבר נראה לי שייחסו לי כוחות על של הברחת אנשים מסביבתי (זה היה מעליב במיוחד, וכנראה נבע מחמדנות וקמצנות של הדוברים) לכן, איכשהו היה חשוב לי למצוא שאני גם טובה. שלך, סוריקטה