.......................................................

אני לא מאמינה שהלכתי וכל כך הצטערתי כל כך. הוא היה ציני ושוב שאל איך יעזור לי ושוב אמר שכך וכך ושוב ושוב ואני יושבת עם כל הכאבים שלי וכלום לא יקרה אני כבר יודעת והשעון מתקדם ואני רואה איך שוב אצא בידיים ריקות ובנפש כואבת וביחד עם הכאבים גואה הכעס ואני קמה והולכת לפני הזמן ואני לא מאמינה שאני טרקתי את הדלת חזק ועכשיו אני מתפללת שלא אזכור אותו יותר לעולם שתיטרק דלת פנימית על הכל. אני אף פעם לא טורקת דלת. אני אף פעם לא הולכת לפני הזמן אני אף פעם לא טורקת דלת אני אף פעם. הייתי רעה אמרתי דברים רעים. הייתי מבולבלת נורא ולא ידעתי להגיד לו למה באתי כששאל. הוא היה מתוסכל. אולי הוא נעלב. הוא כנראה התייאש בעצמו ואמר לי אולי שיש חיים שלא כדאי לחיות אותם כדי להתריס כדי לבדוק אם אני יכולה. אני נסערת אני צריכה עזרה וסדר אני לא מבינה את השפה שלו אני לא מבינה מה זה אומר לעשות עבודה פנימית ומה זה אומר יש התנגדות של חלקים לטיפול ואין הכרה ואין ואין ואין. אני רוצה להוריד מסך אני רוצה להיות קלה יותר ולעוף. לא הייתי צריכה ללכת. הוא היה צריך לדעת שהכל כל כך פריך ולהיות שם להיות מטפל לטפל לי בכאב לחטא את הפצעים לחבוש.

הי שירה - אני רואה טוב בקול שהוביל אותך לשם. אני רואה טוב בשחרור של הקול הזועם, שלראשונה מתבטא ומתנהג. אז אולי קוראים לזה התנגדות. או אקטינג אאוט וכל המילים האלה של מטפלי הנפש. מחייכת לי איך הייתי שם. שירה - זה אמיתי. וזה חשוב מאד, בעיניי. מבינה את הבושה והחרטה. ואומרת - יקירתי - חזרי. חזרי. וכתבתי לך גם למטה. איתך, סוריקטה

סוריקטה יקרה לי מאוד אני מקשיבה לך ומרגישה את המילים המבינות שלך. תודתי העמוקה לך על כל זה. שלך שירה