משך זמן טיפול פסיכולוגי.. האם זה הגיוני?

שלום, אני בת 35. ההורים שלי היו הורים דיי גורעים, אף פעם לא קיבלתי חום ואהבה, והיתה לא קצת אלימות מילולית ופיזית, למרות שהייתי תלמידה מצטיינת וילדה טובה. בצבא חליתי ומאז אני עם 100 אחוזי נכות עם כמה מחלות כרוניות. הלכתי לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית אחת ואחרי 4 חודשים החלטתי לעבור ממנה גם כי היא היתה מאלו שבקושי מדברים 5 משפטים בפגישה, וגם כי הרגשתי שאין לי כבר מה לספר כי דיברתי על הילדות והיא לא ייזמה שאלות. אחר כך עברתי לפסיכולוגית אחרת שהיתה ממש מקסימה ונחמדה. היא גם דיברה הרבה יותר מהקודמת. בגלל שלא ממש קורים דברים בחיים שלי, כי אני לא יוצאת לעבודה, ולא יוצאת לדייטים והשגרה אצלי היא מאוד קבועה.. אז לרוב לא היה לי מה לספר כשיהא שואלת איך עבר השבוע... אז בעצם הטיפול נטו היה אמור להיות קשור לעבר ולהורים.... וגם אצלה אחרי כחצי שנה, הרגשתי שכבר אין לי על מה לדבר, כי זה היה חודש שהיא לא העלתה שום דבר שקשור כבר לילדות ולהורים, וכן הרגשתי שסיפרתי הכל... ואז באמת כבר לא היה לי על מה לדבר, והרגשתי שאין טעם להמשיך, אבל לא היה לי נעים לומר לה, אז אמרתי לה שקשה לי להגיע כי היא גרה בעיר אחרת. רציתי בבקשה לברר: אני שומעת לא קצת על אנשים שהיו 4 או 5 שנים בטיפול. האם במקרה כמו שלי שבו אין בכל פגישה מה לפתח על אותו השבוע, ולספר... זה הגיוני לסיים טיפול על הילדות עם נתוני המשפחה כמו שלי בחצי שנה? אני פשוט טועה האם אולי עשיתי טעות ואולי אחרי חודש וחצי הפסיכולוגית היתה מעלה הילוך וכן חוזרת לנושא. היא בגדול אמרה שאני צריכ הלהבין שההורים שלי הם נכים נפשית. תודה מראש

היי מיקמיק ? גם אם הוריך היו נכים בכל צורה שהיא לדעתי ...אולי את לא נפתחת מספיק עם המטפלת וסיפרת לה יותר בהרחבה על ילדותך מהכרותי בטיפולים תמיד יש המון על מה לדבר וכן..גם על המטפלת לתת מקום להמון שאלות להרחיב את הדיבור ולשאול עוד ועוד.. יתכן ולא נתת מספיק מקום לשאלות מהסיבות שלך ? אל תרימי ידים כל כך מהר.. חזרי אל המטפלת ובקשי ממנה יותר שאלות הנחיה בזמן הטיפול יעשה לך רק טוב חטולית