מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הביטי אמרה פיורי "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים. מעולם לא הבטחתי לך צדק מוחלט... ומעולם לא הבטחתי לך שלווה או אושר. עזרתי ניתנת לך בכדי שתוכלי להיות חופשייה ללחום למען הדברים האלה. המציאות היחידה שאני מציעה היא אתגר, ולהיות בריאה פירושו להיות חופשייה לקבלו או לא, בכל דרגה שאת מסוגלת. אף פעם איני מבטיחה שקרים, ועולם גן הורדים של השלמות הינו שקר... וגם שעמום". אז לא משעמם לי וכמובן שהעולם אינו מושלם....האם אני חופשייה ללחום??? קשה לי בזמן האחרון ל"הרים את הראש" לא יודעת..סוג של עצבות. יודעת שיעבור. כך אמרה תמיד. ואכן עבר וחזר ועבר וחוזר חלילה. אני תוהה אם הנפילות קצרות יותר, קלות יותר? מאמינה שיש לי כוחות.... אבל..עצבות.... עוברים עליי כמה דברים יחד ושינויים זה דבר קשה ומפחיד ואולי כבר לקחתי על עצמי יותר מידיי לנסות לשנות את עצמי... אבל " אני תמיד נשאר אני" אשליות מתוקות. ואין רע מוחלט וגם לא טוב מוחלט כאמור....
הי מיכל, אנחנו נשארים אנחנו סך הכל, עם פחות או יותר מעטפת כזאת או אחרת. ופרידות שלובות באבל על שלביו. ולפעמים ויתור על פנטזיות הוא עצוב כל-כך. מקווה שתדעי מה כוחותיך, הגדרתך והגבול עבורך. מקווה שיהיה בך, ותהיה לך גישה לאוביקט פנימי טוב באופן כללי. סופשבוע נעים, ועל הדרך - אם מישהי/ו כאן מתכונן למרתון מחר בתל אביב - או אחד מהמקצים האחרים - אז בהצלחה! סוריקטה
הי מיכל, העצבות שאת מתארת נשמעת לי חלק מהחופש. בחופש יש פרידה ויש עצבות... זה חלק מלגדול... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
