היי כלם. איך אצלכם בעבודה? בטיפול? איך נעשים עכשיו הדברים..

היי אודי וכלם, מכיון שהיה לי קצת קשה נפשית בתקופה האחרונה קבענו פגישה להיום מלפני שבוע וחצי בערך...אז אתמול יצרתי איתה קשר כי לא ידעתי אם היא ממשיכה רגיל וכו.. אז כן היא מקבלת מטופלים בישיבה תוך שמירה על מרחק מסויים. וכמובן שאמרתי שתשמור על עצמה ועדיף לא להפגש. היא מקסימה וכתבתי לה שתשמור על עצמה...אבל לי זה קשה לבוא ככה. אני רגילה שאנחנו קרובות, מרחק לא גדול ודי סביר אחת מול השנייה, ותמיד מתחבקות בסיום. החלטתי לבטל את הפגישה..חשבתי שלי לא מתאים המרחק הזה או פגישה דרך המחשב...לא אוהבת. אז הפגישה תחכה. באסה אבל תחכה. זה מעניין שאותי מערער פגישה ללא מגע פתאום.הרי שנים הפגישה הייתה ללא מגע...ועכשיו ללא חיבוק בסוף פגישה ומרחק גדול יותר מערער ויהיה לי קשה פי כמה. מוזר נכון??? סתם חשבתי בעייתיות מגע בטיפול הא?? יש כאלה שלא מוכנים מגע בכלל בטיפול..מובן. עכשיו אתמודד כמו כלם. כלם אצלי בבית, למידה מרחוק המון שיעורי בית להורים..גם מבאס. בהצלחה לכולנו. ופרנסה? אין מושג מה יעשו. אבל עדיף מלחלות ובתי חולים עמוסים. בגלל שאין מספיק בדיקות ביום ולא בודדו רק חולים...מבאס. בהצלחה ובריאות לכולנו. לא בטוחה ששואלת משהו. זקוקה לדעת שיש ביטחון....תודה

הי מיכל, זו העת בה אני מקשיבה יותר לאנשים שאורח החיים שלהם שונה מאד משלי ופוגשת את חרדותיהם האמיתיות מתוך שבירת הרצף והבלבול. זו גם שעתם של האנשים המופנמים והבודדים. כמוני. בשלב זה - אצלי השגרה נמשכת. עובדת כרגיל, מתניידת די כרגיל (הרוב הליכות ותנועה והרבה מאלו). בין כה וכה יש לי נטייה להתרחק ממקומות הומי אדם בכללם סופרים גדולים בימי שישי בצהרים, או לפני חגים. גם כך אני מצטמצמת למדי. התבודדות וגם הסתגרות בבית משולבת בפגיעה כלכלית הם דברים שאני מכירה מאד. גם שמירה על הגיינה גבוהה בהיותי מטפלת בבעלי חיים, בפצעיהם, מחלותיהם והפרשותיהם. הפגישות הטיפוליות התקיימו עד כה. גם שוחחנו על המצב והמטפל שלי גם הסביר לי את תהליך הבנייה ככל שידוע עד להתרחשות המאיימת עכשיו. אנחנו, בטיפול, שומרים מרחק - כי ככה זה תמיד. בעבר ראיתי באופן מאד חזק את נוכחותי באופן מזיק ביותר. ממית. מסכן חיים. מרחיק. מדיר. יש עדיין קול כזה, אבל כבר יודעת לומר, לפעמים, שהוא קיצוני ומאד לא הגיוני. לכן, כן הבאתי את עצמי לפגישה. עם זאת, עניין חיטוי הידיים התכוף ברמה הזאת - היא התנהלות חדשה. העבודה שלי היא טיפול בילדים. בשונה מגן בו האביזרים נמצאים במקום שמגיעים אליו, אני לוקחת איתי את כלי העבודה הרבים בראש וגם קונקרטית (שלושה תיקים מאלו) ליומיום. ויש סדר יום. אני לגמרי נוגעת במי שאני מטפלת בו וגם אוכלים מאותם כלים. אם יגיע המצב של סגר מוחלט תוך פטרול הצבא ברחובות - אקח כלי נגינה ורמקולים למרפסת ונשיר. אני יודעת... כן מעציב אותי לחשוב שאם יהיה עומס בבתי חולים ואני אהיה אחת המטופלות שם, יבחרו לטפל במי שיש לו ילדים קטנים על פני אישה יחסית מבוגרת וערירית. כי לכאורה אני פחות חשובה. יש מחשבה כזאת. והיא מצטרפת לדברי אחד הרופאים בתקשורת. ובכל, מטפלת בחיות ואם אני חולה מאד, בעייה למצוא מי שיחליף. או שלא. לא הייתי שם. ועדיין לא סוף העולם. נו טוב, מנסה למצוא עידוד עבור עצמי, אבל זה אולי פחות מתאים לאנשים שחיים ביחד ממש ממש קרוב. סוריקטה

הי מיכל, תקופה מאתגרת מאוד, כולם בבית, העומס גדול גם במטלות היומיומיות. אני אמורה לעבוד מהבית, כמו רב יושבי המשרדים בחברה בה אני עובדת. היציאה מהשיגרה לא פשוטה, יש משהו אוסף בחובה לקום בבוקר ולהתלבש. הפגישות כרגע ימשיכו כרגיל. הוא מבוגר ואני קצת דואגת לו. מגע לא היה מעולם למעט לחיצות יד שיזמתי כשממש רציתי לחוש קירבה ופעם אחת לפני נסיעה ארוכה מאוד שלו כשלחיצת היד הפכה להחזקת ידיים וליטוף, כמו של אב לבתו. רגע שלא אשכח, מהרגעים היחידים והנדירים שיכולתי להרגיש קשר אמיתי, משהו שאני יכולה לקחת איתי. שמרי על עצמך. שלך שירה

מיכלי מאמי אצלי מעבר לחרדות שאופפות אותי בלי שליטה ממש עושה מאמצים גדולים כן..לצאת מהבית..וכן ללכת לרופאים.. יש לי תורים מכאן ועד חודש יולי לרופאים..לבדיקות בינהן גם קשות.. והקורונה אינה זו שמונעת ממני לצאת ממש לא..רק השינויים הדסטיים בתחבורה הציבורית ...אוווף כמה צריך לחכות בתחנה עדדד שסוף סוף מגיע..ואיני יכולה לעמוד על הרגלים... לצערי כיום מקל ההליכה שלי כבר אינו מספיק עבורי..צריכה הליכון.. והיום הרופא שלי שוב העלה לי את מינון הכדורים נגד כאבים..והוסיף לי עוד מדבקות נגד כאב..ממשפחת המורפיום מעבר לזאת מאוד משתדלת להיות ניידת כל הזמן שהגוף החולה שלי לא יתנוון.. את המטפלת שלי לא אראה השבוע..במכון שבו אני מטופלת נוקטים אמצעי זהירות ..והחליטו שלא נפגשים כרגיל..ובשבוע הבא כבר נשוחח את הפגישה בפלפון..שום דבר אינו כפי שרגלה אך זה צו השעה..ומאוד יחסר לי החיבוק שלה בסוף הפגישה זה מה יש ועם זה גם עלי להתמודד ללמוד אייך להתנהל.. חטולית

הי שירה, רשמת כאן דברים מרגשים כמו שמעולם לא זוכרת שראיתי. איתך, בשקט, סוריקטה

תודה ששתפתן. לכולם לא פשוט...גם אצלי כולם בבית. בעלי עובד מהבית. אני בקשר עם ילדי הגן מהבית...ילדיי לומדים מהבית וצריכים עזרה בלמידה הזו מרחוק. יותר משימות...ויש משהו בדברייך שירה. אין כמו שגרה!!! כלנו יחד זה נחמד לפעמים אבל יש לחץ מהלימודים של כולם ובעלי שהביא עבודה הבייתה מתקשה לעבוד ככה...וצריך אינטרנט חזק שעובד ומחשב ופינה לכל ילד...קשה להיות ערוכים לזה. כולנו באותה סירה... ובנוסף הורים מבוגרים שאסרתי עליהם לצאת לבדיקות שלהם ולהוציא תרופות!!! אנחנו נוציא. נדאג להם כי הם בקבוצת סיכון....בלאגן. שיהיה בהצלחה לכולנו. וחטולית תשמרי על עצמך עם כל הבדיקות והסתובבויות בקופ"ח...אולי חלק ניתן לדבר עם רופאים? לעשות בדיקות במרפאה? קטנה יותר? לא יודעת...תחשבי. איתכן. ושירה וואו..השיתוף שלך על המגע עם המטפל. תודה יקרה. רגשת.