נדמה שכאילו עכשיו

הי, נדמה שכאילו קצת עכשיו העולם החיצוני מתאים את עצמו לעולמי הפנימי, למיומנויות שלי, לחוזקות שאני מכירה בי בזמן משבר בקנה מידה גדול. כאילו נוצרת מעין התלכדות פנים וחוץ בזמני רעידות אדמה, קטסטרופות, שואה. וכשהעולם יחזור לשגרתו וישוב הפער (וגם הקנאה עימו) - כך מכירה מעצמי - יש סיכוי להתרסקות פנימית. עם זאת, ניסיתי להתחזק גם באזורים האלה. סוריקטה

מרגישה שנתת מילים למשהו שלא ידעתי להסביר, לתחושה המוזרה שהנפש מאוזנת יותר עם התקרבות סוף העולם שבחוץ לזה שבפנים. עכשיו אולי אני מבינה. שלך שירה