כן, נראה שאנשים מגלים יותר חמלה

הי כולם ואודי, כן, אודי, נראה שבתקופות עקה מוצאים אנשים המגלים יותר חמלה. כמי שנרתם שם עבורך בעיצומו של קרב. יכולה לראות זאת בפעילויות הקהילתיות, בתוך המשפחה (למשל, סיוע כלכלי לאבא שלי), בשיחות גלויות לב יותר עם אנשים. אתמול הגיעו הנחיות נוקשות יותר של משרד הבריאות. תגובה ראשונית - מן הסתם - הלם. למרות שדי היינו איכשהו מוכנים לזה. תגובותיי היו לכיוון הפרנואידיות, מידי, פחות מפוקסות. שוחחתי עם כמה אנשים, מעט התעשתתי ובהמשך נבנו תוכניות היום שלי. עדיין מנסה לשמור על מה שקרוב יותר לשגרה. לפעולות היומיומיות המוכרות. מתפדחת לפתוח הודעות. לכתוב כל כך הרבה. ממש. סוריקטה

סוריקטה יפה שלי אין במה להתבייש המצב אינו רגיל..נורמלי . וכן השינויים האלה מעבירים גם אותי על דעתי גם אני משוחחת עם כל המקורבים אלי שעליהם אני סומכת יותר מאשר עלי....עצוב נורא שלכך הגעתי..אך צו השעה..!! בהחלט מנסה לשמור על שיגרה..אך לפעמים לא יודעת איזו שיגרה .....הבלגן חוגג אצלי בראש ואיני צלולה כפי שהייתי רוצה להיות....!! פתחי כמה הודעות שמרגיש לך נכון לעשות רק אל תשארי לבד ובחוץ... כמו שאודי אומר : העיקר שכתבת ..גם לדעתי חשוב מאוד שתכתבי הכל בלי להתבייש..לשם כך הפורום כאן כולנו כאן וכמובן אודי כאן...המרגיע הלאומי שלנו.. אוהבת חטולית

לילה טוב בינתיים

סוריקטה יפה שלי אז מה אם יש רגעי שבירה על הכתב לפעמים מגלים כמה חוזק הכתיבה נותנת...כמה מחזק עצם ההוצאה של רגעי השבירה מקלים.. תרשי לעצמך להיות..... ליל מנוחה יקרה חטולית

הי חטולית יקרה, אני כותבת. כותבת כאן כמה וכמה שנים. אולי רק קצת בזמן האחרון יש דיבור על נושאים שכאלה וחלוקה עם אנשים נוספים. מעבר למה שאחרי שנים יצא בשיחות בטיפול. עדיין רוב הזמן אני שותקת. ושוב, כמו שאמרתי פעם - אני שותקת, בחוץ שקט, וברקע שומעים רק את רחשי המקלדת. אם אני כותבת. התחלתי לדבר (לא מילים של תינוקת, אלא מילים בעלות משמעות והבנה רגשית ושיתוף) רק לפני כמה שנים ורק בחודשים האחרונים אולי דלף קצת יותר. מפחיד. ההתכנסות הצפויה בבית - מה שעשיתי לעצמי לפני סך הכל עשור - אולי היה חמור יותר מזה. הוא היה חמור מזה. הנה כתבתי, סוריקטה

יקרה שלי לפעמים נדרשים שנים על מנת לאזור אומץ וכוחות נפשיים לדבר את הכאב..גם אם במינונים קטנים... והשתיקה יפה שלי ...קשה מנשוא..מעבר למילים.. מבינה היטב את קשיי השיתוף...לוקח זמן לרגשות להבין ולתת להם מקום ראוי להיות...בהחלט... חושבת שבטח יהיה לך קשה לדבר כעת על אותה התכנסות מלפני עשור ...כנראה שששםםםם קרו הדברים שמהם את עדיין לא .....פשוט לא ...!! אשמח באם תרצי לשתף.. איתך יפה שלי חטולית

נראה לי שאת אותה חמלה חיצונית אם נדע לכוון פנימה נצליח לשרוד גם את הבידוד עם עצמינו עם החלקים הנעימים והפחות נעימים תודה על היותך בבקשה תמשיכי לבוא ולכתוב ולתת לעצמך מקום זה נפלא וטוב אתך בלב גם שאני לא כאן אביב

ומרגע זה, ששבתי הביתה, מכת בדידות סוף השבוע. בדידות. סוריקטה