בימים שכאלה ...עצוב לי....אודי וכולן.

חשבתי שכבר התחסנתי בפני נתינת מקום לרגשות לאחרים אך התבדתי.... מדברת על המטפלת שלי..שלקח לי המון זמן לומר המטפלת שלי...כן....כן...לומר שלי ..אומר שיש שם משהו...שמרגיש שם משהו..שזה כבר לא זר...... היא כמו פצצת אנרגיה בלתי נדלית....קשובה..מבינה..תומכת.....גם נותנת בראש כשצריך...אנרגטית ברמות שאני לא מסוגלת לתאר... נורא פחדתי שוב להיקשר ריגשית למטפלת...בגלל נסיון העבר...בגלל שפוחדת שוב להפגע...בגלל שזה גורם לי להרגיש שאני הופכת להיות תלויה בכל דבר שבא ממנה... לא רוצה !! לא רוצה..!! לא רוצה...!! אווווף איתי....חשבתי שנשמרתי לעצמי אך לאאאאא !! ותוך כדי כתיבה עולים בי שוב הזכרונות ההם....וחרדה שוב מציפה אותי ..ש....ש... פוחדת שוב לתת לרגשות להיות שם ..להרגיש כמה אכפת לה ממני..כמה היא אומרת שאוהבת אותי...וגם להרגיש שאכפת לי ממנה באמת.....פוחדת לאהוב אותה..כי באמת מגיע לה .... כמה בקלות אני הופכת חרדתית..אסון..אני אסון מהלך ..עם הליכון.... והשבוע לא היתה פגישה בגלל קורח הנסיבות..אסור בחדרים קטנים..ושם יש רק חדרים קטנים לטיפול... והיא שולחת לי הודעות קוליות מרגיעות..וציורי לבבות ..כן..היא מגניבה..ואני שוב נופלת בשבי אחריה כמו שלא היתה אף מטפלת לפניה..כי תמיד מרגיעה ועושה לי סדר בראש..ובסיום פגישה תמיד חיבוק חם חיוך גדול ..אז אייך אפשר שלא ?? מטומטמת שכמוני למה אני שוב פוחדת ?? רוצה לתת לה הזדמנות להיות כל מה שהיא מקרינה כלפי.....ואולי גם לעצמי ?? אולי הפעם בלי פחדים ?? אייך עושים את המהלך הזה ?? אייך מרפים מהפחד הזה..?? אני זקוקה לעיצה מכל מי שמוכנה לבוא ולומר לי..הייי..תעשי...?? תודה לכולן וגם לך אודי .. חטולית

חטולית יקרה, הפחד הזה שמי שמושיט יד יש לו גם כוונות נסתרות, שהוא עלול לפגוע, לנצל, להכאיב. הפחד להקשר ולהנטש. הפחד להקשר לדמות מיטיבה ולהפגע. חוסר האמון הבסיסי. כמה כואב.... המחשבה האם כל זה אמיתי? הנזקקות הנואשת הזו בדמות סרה, אני כל כך מכירה את זה.... אבל את יודעת, בין השורות הכואבות את גם רואה את הטוב שבה ואולי זו הדרך. איתך שירה

לאט לאט צעד צעד לומדים לסמוך ולשחרר וגם להפרד ולהתחיל קשרים חדשים ואלו הישנים לא נעלמים הם נשארים בלב ואז לומדים שאפשר לסמוך על עצמך ועל אחרים אתך בלב אביב