הי לכולכם יקרים ואהובים....

מנסה שוב.. כן...נכון יש את האימה מהקורונה והשלכותיו .. אבל ,לא להאמין.. יש לי ממש פחד לכתוב ולא להצליח לשלוח... ... אולי בגלל שהרגיל אצלי זה להיות בעולם הפנימי שלי ... עדיין זה לא כל כך ברגיל אצלי לשתף ולצאת אל האחרים בשיתוף... מנסה... היום זו היתה הפגישה האחרונה עם אמא צביה במתכונת הרגילה... זהו.. ממחר אנחנו "ניפגש" באמצעות הסקייפ.. אמא צביה רצתה שנתחיל כבר היום אבל לאור ההתנגדות העזה שלי הייתי אצלה היום ו"ערכנו חזרה" נראה לכם שהגענו לקץ העולם ?????? זהו ??? היום כשהייתי אצל אמא צביה ניסיתי "להסניף "אותה אלי לוורידים,, ניסיתי "לצלם" אותה בעיניים ולנסות לזכור אותה טוב טוב... מעניין אם יהיה יום ראשון ??? אולי כבר שבת ?? שישי ??? יהיה מחר ????? שיתוק בנשמה ... שלכם-במבי

במבי אהובה, טוב לשמוע את קולך כאן, והנה ניצחת את הבאג... באמת תקופה הזויה ותחושת סוף עולם, כמו להיות בתוך סרט מדע בדיוני. לי בעבר היתה התנגדות גדולה לפגישות בסקייפ ותמיד סרבתי, אבל כשנסע לתקופה ארוכה התרגלתי. זה היה בסדר בסך הכל, אבל קשה מאוד להפרד ולהוריד מימדים מהמפגש. אני הייתי אתמול במפגש, הכורסאות התרחקו, בחדר עמד ריחו של האלכוהול לחיטוי ואולי גם עמד שם פחד, כאילו אנחנו ממש מסתכנים, כאילו מפגש שווה הדבקה/הדבקות. במבי, מקווה שהספקת לראות את השקדיות שפרחו. הייתי במטעים ממש בימים האחרונים לפריחה וחשבתי עלייך "ועל ראשי ירד מטר צחור" כמו בשיר של לאה גולדברג. שלך שירה

שירה אהובה!!! אלכו'גל.... :))) כבר בשבוע שעבר כשהגעתי לאמא צביה ,האויר בקליניקה שלה היה ספוג בריח אלכוהול... כשנכנסתי אליה ,פרץ ממני צחוק אדיר ותוך כדי אמרתי לה שזה מרגיש שהגעתי לבית מרזח...:)))) .... עשה לי רושם שאותה זה פחות הצחיק.... ... נכון לעכשיו ,גם הרכב שלי ולמעשה לכל מקום שאני מגיעה (שזה כמעט לאף לא מקום אחד מלבד הרכב והבית ) הריח השליט ,זה ריח של בית מרזח. אגב,קורה איתי משהו הזוי.. אני משתמשת באלכוג'ל ללא הפסקה כמעט..ואני לא יודעת למה...אבל אוטומטית ,לאחר השימוש אני מריחה את הידיים שלי,וריח האלכוהול ממש חודר למוח... מעניין אם אפשר להפוך לשיכורים באמצעות הרחת כפות הידיים באלכוג'ל.... לגבי השקדיות..... מי זוכר אותן....????? ...... לא להאמין..... ראיתי אותן בהמוניהן ....זה היה רק לפני ...לא זוכרת... וואלה...פעם היה עולם.... ראיתי המוני המונים של שקדיות ש'לבשו לבן ורוד' ונראו היוצאות במחול ...היו כבר גם חרציות, כלניות וכמובן רקפות.... ... וואלה... פתאום מתחשק לי לנסוע שוב ולבדוק אם הן עדיין קיימות. .. ... לא... אין לי כוח עם כל הקורונה... אולי אלך לישון... .... הקטע הוא שאפילו לישון אתה לא מצליח...נרדם ומתעורר ושוב מנסה לישון ושוב מתעורר... היום הופך ללילה ובלילה ליום .ואתה כבר לא יודע אם היום זה יום ראשון? רביעי? שבת? אתה כבר לא יודע אם היום זה היום? ואולי היום זה מחר? ואולי היום זה אתמול? ואולי היום אין בכלל היום...??????? שלך,במבי

הי במבי, אצלי, עדיין, המתכונת, הן של העבודה והן של פגישות הנפש, לא מאד שונה מהרגיל. דווקא הפורום הזה, כמו שהוא בנוי, עם ההפסקה בשלישי ובסופי שבוע, מאד עוזר לזכור באיזה יום אנחנו. שום קץ עולם. לפחות ככה אני חושבת. גם לא רואה אותי היסטרית ובפאניקה. אבל עולה ברקע המחשבה על אובדן ההורים המבוגרים, למשל, שאיכשהו פנימה כבר נפרדתי באופן מסוים מהם. סוריקטה

הי שוב במבי, בהמשך להודעתך השנייה - את מכירה - הטבע ואני. אביב בפתח. אני ממשיכה, כתמיד, להתבונן בטבע. בשקט שבחוץ. בניצנים, בפרחים, מקשיבה לציפורים. רואה את השמש זורחת. הרבה יופי. סוריקטה

במבי אהובה לשוחח בסקיפ מהפגישה הבאה ..נהדר..לפחות תוכלי לראות את אמא צביה..יותר טוב מאשר רק בשיחת טלפון כמו שאמורה להיות עבורי בשבוע הבא ..השבוע לא התאפשר.. ולך היתה פגישה רגילה..כמה נפלא מתוקה וערכתם חזרה ..נהדר לדעתי... אנחנו ממש לא בסוף העולם גם הקורונה הזו תסתיים בשלב כזה או אחר..אולי בעוד זמן לא רב.... במבי מתוקה שאת כמה את מרגשת בתאורך את הרגשות שלך לאמא צביה..לחוש..להריח..לצלם..לזכור...כמה טוב ... במבי מתוקה הכל ממשיך "כרגיל.." כמעט...לא נורא ..עברנו את פרעה נעבור גם את זה...באמת ...עוד תראי שדברים יחזרו למסלולם.. שולחת לך חיבוק וירטואלי ללא "חומרי אלכוהול " רק עם חיוך גדול ...עד אליך חטולית

התגעגעתי שמחה שבאת

במבי יקרה... התגעגעתי. לט יודעת מה לומר...רק שמבינה ושינויים קשים..אבל הכרחיים.איתך.