אתם יודעים זה מדהים .....

ממש כמו מיץ פטל החלון שפתחת שירה ומי שהצטרפה סוריקטה מיכל ... ההמתנה בלי לחץ אז נראה לי שירה שבזכות מה שכתבתי לך למטה קצת הבנתי ....מערכות התמיכה שלי במציאות די בטלטלה בשנה האחרונה גם כאן קצת התערערתי לאט לאט תוך חיבור לחלקי התכנסתי פנימה או איך הקטנים אומרים -הכי טוב לבד ....קצת מתוך דפוסי העבר וקצת כי המציאות מכתיבה את זה ....זה לא שהפסקתי להעזר שאני צריכה אבל בדרך אחרת ופחות ....אפילו לא ויתרתי על פגישה וירטואלית עם הדיאטנית להפרעות אכילה ודווקא שם בחסות המרחק כמו שידעתי עלו דברים שבפגישה יש יותר בושה . האמת שקראתי אותכן בשבוע האחרון רציתי לראות שכולם בסדר ...ואז הייתה בי טיפת קנאה על כך שאתן ממשיכות להםגש עם המטפלים שלכן ....אני לא בטיםול מסודר כבר מעל חודש וזה גם הוסיף להתרחקות .... מנסה להרגיש כאן ולהתקרב .....תודה לכן משהו שכתבתי ... לחיות הרבה בגוף יחיד בימים טרופים אלו. אז שנים של טיפול ומקום שכבר הרבה דפוסי עבר נעלמו ושיח כמעט בן כולם . ועדין כאוס מטורף ,כזה שאני לא זוכרת מזמן .... חופשה של המטפלת עברה יחסית בשלום שמחתי לראות שהדפוסים הישנים התחלפו בתחושת החזקה טובה....יש גדלנו ואז באה הקורונה והראתה לי איך הפגיעה הזו, זאת של אבא וכל האחרים הפגיעה המינית הזו ...החוסר נראות שנים על גבי שנים טופחות על פני ואומרות לי גם אלף שנות טיפול לא ימחקו אותנו ... קורונה שווה סכנה לכולם ....אבל לנו עכשיו שוב כולם מסוכנים הולכת לסופר ומפחדת מכולם ....העוררות מתגברת מסתכלת לצדדים שאף אחד לא מתקרב ....סכנה ...המישהו הזה הזר הזה או הקרוב הזה יכול לפגוע בנו ...והחלקים במיוחד הקטנים מתרגמים את זה לזמן טראומה ....וכלום לא ישכנע שהסכנה היא לא כמו אז ...ועוד תזכורת כמה אנחנו לא מחוסנים כמה מחלות הגוף הזה סוחב עליו כתוצאה מהטראומה וכמה הוא שברירי ויש לשמור עליו בידוד אומר להיות לבד ...לאף אחד זה לא נעים לנו זה אומר שאף אחד לא יראה אותנו ...והנה אנחנו כבר המון זמן לא רואים את המטפלת והיא לא רואה אותנו וטלפון זה רק קול ...והקול שלנו לא נשמע גם בעבר צעקנו והשמענו קול והוא לא נשמע ...וכן היא שם כל כולה מעבר לקו עבוריינו ....אבל היא לא מצליחה לזהות מי בא ומתי שוב החוסר נראות הזאת ... אז אולי בכל זאת תגיעי ..הרחקתי את הכסאות ....אההההה בשביל כולם בפנים אין את ההבנה שלי של היום ...את רוצה מאיתנו מרחק כי אנחנו מפחידים כי אנחנו לא טובים ,, את כבר לא אוהבת אותנו .. ומה יקרה אם חלילה נדבק ממך או את מאיתנו ...זה אומר שנצטרך לחשוף את הזהות שלנו ואת המטפלת שלנו והאנונימיות זאת שקצת שומרת עליינו מאפשרת שיח על דברים שעטופים בבושה ותחושת אשמה רק יגדלו ....מה אסביר למשפחתי לילדי לבוסים שלי ..... ואפרופו עבודה כמו כולם מוצאת את עצמי מקוצצת ...והפחד מהקושי הכלכלי הקרב דופק גם הוא ...אולי תצמצמי ...וישר מתורגם לצמצם את עצמך את העזרה שלך את הטיפול ...לא זה לא יקרה ואני לא שם ובכל זאת ... הדפוס הזה שקופץ ישר . והטכנולוגיה בקושי אני מסתדרת איתה אבל החלקים שלי שחלקם חי במאה הקודמת כמעט, לא מבין ונלחץ ...אהה כן אני מכירה הרבה טכנופובים אבל אצלנו זה יותר מורכב והיום כדי להיות בקשר וגם לעבוד הכל בטכנולוגיה במיכשור הקר הזה שלא מרגיש את הבטן של מי שמולי נותן תחושה שכל החושים מתחדדים כדי להבין את האינטרקציה ואת מה שקורה .... אז שוב לבד בטלפון שקולי נשמע לא נשמע בתחושה ...כל אדם מסוכן ובידוד אומר שוב להיות סגורה ונתונה לחסדי אחרים ....כמה זה משחזר את הטראומה .... אבל היום זה לא אז ואחרי כזה מסע ארוך שעשיתי אני כבר יודעת לא להשתמש באוכל ולא להשמיד את עצמי כדי להרגע....אבל הכאוס גדול. אז בזכות הקורונה הכי הבנתי שכן גדלתי והרבה דפוסים נעלמו ואנחנו כבר קבוצה ולא אחד כנגד השני ועדין הפערים עצומים כל כך .......סליחה אבל קיבינימט בחיים הפגיעה הזו לא תעלם מחיי ....עצוב לי בעיקר , כי אני יודעת שברגעים אלה בחסות הבידוד הביתי יש עוד כמה ילדים אבודים שישלמו על זה מחיר כל חייהם.

סוריקטה יפה שלי כמה את צודקת.. !! מנסיוני המר..לאחר המון שנות טיפול אומרת לך שאת תגמרי צודקת..שום פגיעה שחוויתי לא נעלמה.. תמיד ישנו איזה טריגר כזה או אחר שבא ומוציא מנבכי הזכרון הרדום כאב וזכרון כזה או אחר...למה אינם נעלמים לעד ?? שאלת המליון דולר.. את יודעת חושבת ...כן לפעמים גם מצליחה לחשוב..שאני למשל לא מצליחה להגבר על העבר..רק מפני שאותם פוגעים עדיין נמצאים חיים בתוך חיי..והם גם פעילים בחיי..מה שאומר שהשפעתם על חיי שרירה וקיימת..ולכן רק לכן הם תזכורת חיה תמידית בתוך הכאוס הזה שנקרא חיי.. עד כאן הגעתי ואיני מצליחה עוד... חיבוק וירטואלי עד אליך חטולית

אביב. טוב לקרוא ולשמוע ממך...שיהיה בנסיבות טובות...בכל מקרה המצב הזה משבש ומלמד בו זמנית. איתך

הי אביב, מנסה למצוא מילת מפתח מתוך הכאוס. בידוד. והחרדות הנלוות. ממש חשבתי עליך בקטע הזה. קראתי פעם נוספת ואקרא שוב. בינתיים לומר רק זאת. ולהקשיב לך. שלך, סוריקטה

אביב יקרה, הי מכירה את הכי טוב לבד... ואני שם רב הזמן בבידוד הזה מסתירה כל כך הרבה בעליית הגג ובמרתפים של הנפש. תודה על השיתוף בתובנות שלך, דברים שנוגעים גם אלי. מאחלת לך הרבה בריאות וקצת רגעים של שקט. איתך שירה