הי סוריקטה וכולם.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קודם אגיד שחסרה לי פתיחת השבוע שלך ושולחת לך מליון אנרגיות בריאות והדיאטנית וכן פותחת על זה שיח חדש כי הוא שיח חשוב ....הפרעת האכילה אחרי מה שעברנו כמו שכבר שיתפתי יש לי דיאטנית לטיפול בהפרעת האכילה ...מן הסתם השיח הוא טיפולי ממש כמו בטיפול רק שהוא ממוקד בהפרעה תוך כדי התהליך מעבר לצימצום התנהגויות פוגעות קרי צימצום ,בולמוס , הקאות וכו... יש לימוד ואפשרות להתנהגויות חדשות ...למשל לשים אודם לא קשור לאוכל קשור לגוף לזה שמותר לגוף להראות טוב ...וואוו זה קשה אפילו לכתוב אז השיח הוא כזה ....עולים המון תכנים גם של הפגיעה היו הצון התנגדויות ויש קונפליקטים בן החלקים במיוחד בן החלק הדכאוני המצמצם לבין החלק הבולמוסי למשל למדתי שחלק מההתמודדות שלי הייתה לאכול מתוק כדי להשתיק את הקול הדכאוני ...ככל שאני מרשה לקול הזה להגיע אני לא משתמשת במתוק הטיפול הוא לא להוריד במשקל הטיפול הוא לשנות את הדפוסים להרשות לעצמי להתחבר לגוף להעריך את עצמי כמו שצריך ....בשיחה הטלפונית עלה עניין הערך הבושה ....המילים של אמא שמחקו ..(יודעת אהובה וחיבוק גם לך ) ושיעורי בית למצוא דברים טובים עלי ....על מי שאני ....זה היה קשה אבל הצלחתי גם אם מחקתי את זה מהוואטספ ועכשיו שאני חושבת גם מחקתי מהתודעה ,😍 מן הסתך זה למשל יגיע לשיחה הבאה ונדבר על זה ...שאני לא זוכרת מה שלחתי ושמחקתי .... ומהשעוזר זה שאני לא הולכת לאוכל בימים אלו אני לא פוגעת בעצמי בגלל המתח האין רצפה ואין וודאות .... בהחלט מרגישה שצמחתי ושלדיאטנית חלק נכבד בתהליך כמו למטפלת . מקווה שזה מסביר יותר אביב
נשמע נהדר באמת חייבת להיות חזקה בכדי לעמוד במצבים האלה חטולית
הי אביב, בקצרה ארשום - מדהים הקטע עם האודם. וכן, כמה רק קשה לומר זאת. תודה גדולה על ההסבר והשיתוף :-) חתיכת מורכבות... בינתיים, סוריקטה