תודה אודי על המאמר, תודה סוריקטה על הקישור.

אודי וכלם, מה שלומכם? איך אתם במצב המשונה שנכפה עלינו? כשהייתי אצלה בפעם האחרונה (זה נראה לפני המון זמן למרות שזה לא) אמרתי שאני שוקלת לחזור אליה...כמה אירוני, רצה הגורל והרחיק אותי מהטיפול יותר... לא יודעת, אולי זמן לחשוב עם עצמי מה אני באמת רוצה...בכל אופן באופן מאוד מאוד משונה אני רגועה..מנקה לפסח, יותר עסוקה בלימודים של הצעיר שממש ממש מתקשה עם המקוון הזה.די מרגיז..לילדים מתקשים זה מכה!! במיוחד שהמורים הפרטיים כבר לא יכולים כרגע לעזור. בהתחלה הייתי באטרף עם כלם בבית. ולאט נכנסה מעין שיגרה אחרת....בכל מקרה מאוד מוזר שפשוט כל הבעיות שלי והרחמים העצמיים נשכחו להם....פתאום הפכו לשוליים.....ישנן צרות גדולות יותר??? חושבת עליה איך היא מסתדרת..איך מקיימים מפגשים פסיכולוגיים? בוידאו? מבאס....ואולי יש כאלה שבכלל לא רוצים....האם הלחץ גדל או קטן בתקופה הזאת?? אצלך אודי בוודאי גדל בגלל בי"ח. ...לא יודעת.כ"כ רוצה לשאול לשלומה. לא מעיזה. אני בעצם לא מטופלת רשמית כבר....וכאילו חזרתי ל2 מפגשים לפני הקורונה...ורציתי לחזור.. וכבר לא יודעת כלום....העבודה שלי עכשיו גם מוזרה מאוד..מתגעגעת למגע והחיבוק עם הילדים. ...החיבור הזה קשה דרך המסכים..... צוחקים המון בבית על המצב....מריצים בדיחות.. ...ודאגה להורים משני הצדדים שאני לא רגילה לה.....תמיד חשבתי שיסתדרו להם כמו שאני הסתדרתי בלעדיהם. אבל זה לא ככה....דם סמיך ממים.....לא יודעת מה אני רוצה לומר. אולי געגוע של חיבוק...חיבוק ילדים...עמוק כזה..חזק. שהם רצים לקראתי עם התיק תלוי על הכתף.....חסר לי. העיקר שנהיה בריאים. תשמרו על עצמכם! גם אתה אודי! זמן של התנדבות אבל קצת מלחיצה ההתנדבות עכשיו...מנסים גם את זה....