תמיד בדיליי

בהמשך ל #*&%^&^%$ סוריקטה תמיד בדיליי משהו קורס ואנ'לא יודעת למה, כי התגובות ביומיום ובחלומות גם הן מגיעות בדיליי מאד ארוך. אולי קצת כן יודעת, בגלל הדיליי עצמו. מתאמצת כל כך וההישג מגיע אחרי שכבר מי זוכר למה ולא צריך יותר בכלל. לא תואם זמן. כל כך לאט. גם קצב הטיפול. כל כך לאט. והצמיחה. כל כך כל כך לאט. זה הקצב שלי. זה הקצב. חתיכת מחיר. חתיכת אובדנים. על הגוף עוברות שנים. :-( סוריקטה

סוריקיטה יקרה כל כך מזדהה.. קצב לאט.. אובדנים... הנזק כל כך גדול.. אני מרגישה שלא הספקתי באמת לחיות ... עצוב... איתך בלב ינשופים

אבל לפעמים יש דברים שדורשים זמן להקל ולעכל.....ובכלל לפעמים מוטב מאוחר מאשר אף פעם . אולי

איתך בלאט במחיר ובאובדנים. התקופה הזו של מעבר בין ימי הקורונה, ששמה את הכל בדיליי, לחזרה לשיגרה, לא פשוט בכלל.... שלך שירה

כל כך מבינה אותך כאילו שכתבתי בעצמי את מילותיך יפה שלי.. רק יתכן והאיטיות שלי נובעת מ...היותי מה שאני..ובכל זאת.. כן האיטיות הזו מוציאה גם אותי מגדרי.. ולומר לך עוד דבר שלדעתי חשוב .שלפעמים האיטיות הזו אינה טעם לפגם אלה מעלה שאינה אצל אחרים שתמיד רק ממהרים הלאה.. חיבוק יפה שלי חטולית

מאד, דיליי, אבל בניואנסים. במוזיקה הקלאסית, בפרט, ביצירות של שופן. זו ממש אומנות (כותבים היום עם ו'). אבל הדיליי בנפש אצלי הוא של חודשים או שנים, כך שקשה לקלוט מה הטריגר הנוסף שהקפיץ, וגם בתגובות מול אנשים - מעט ספונטניות. בעייתי בחלק מהמקרים. ראיתי שההודעה עלתה מזמן, גם זו נכתבה מזמן ועלתה די יחד עם השנייה. תודה רבה, סוריקטה