עצוב לי. עצובה עצובה עצובה כל כך.. מתקשה.............
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אוףףףףף שעצוב לי. אוף על הרגשה זיפתית!! נמאס לי ...... נמאס ממני גם. אפילו לצאת למסעדה ולשוחח אני לא יכולה...זה היה מקום שבו הבעתי רגשות, פתרנו בעיות בינינו...עכשיו כבר לא. יש קצר. ואני רק יודעת לרצות ולרצות..מה עם הרצונות שלי?? למה אין להן מקום????. ולמה מנסה כל הזמן להיות זו שמרגיעה.. משהו נסדק בקשר הדק הזה של שנים. אוףףףףף נמאס לי...פרקתי. זהו. לילה.
מיכלי מאמי ישנם גם מצבים כאלה של שיא המתח בגלל התקופה הארוכה בה כולנו שרויים ומן האמת...שאת תמיד כנראה היית הצד החזק והמוביל בהתנהלות שלכם כנראה עייפת קצת..השקעת המון אנרגיות חיוביות בכל הזמן האחרון ..דאגת לא רק לבני הבית אלה גם לקטנים שבהם את מטפלת ... נראה לי הגיוני שזו מן תגובה של אני רוצה קצת שקט ודי..והוא כנראה נמצא במקום אחר עדין זקוק לכוח המניע שלך להמשיך הלאה מאמינה שתעבור גם התקופה הזו ומצב העינינים ירגע...ותוכלו שוב כמו בעבר להמשיך מהנקודה שבה הפסקתם.. קחי אוויר וחשבי חיובי מאמינה בך וביכולות שלך חטולית
תודה חטולית..... את מדהימה. יש בנינו מתיחות כזו..ובאמת אין לי כח יותר!!!! אני משתדלת והוא...לא רואה כלום...כאילו רק לו מותר לכעוס...ואני צריכה להרגיע ולהשקיט את הבית....ואשמה בבית מרחפת. שדברים קורים בגללי. ...כמו מכשיר חשמלי שהתקלקל ושלא עשיתי משהו בזמן. והקשב וריכוז שלי מרגיז אותו. הבלאגן שלי. אוףףףףףף משהו בנינו פשוט מתחרבש... ובנוסף אני כל כך רוצה לפתור בעייה עם המטפלת...ולהרגיש לבד זה לא הזמן,!!!!! לא הזמן לריבים. אוףףףףף
הי מיכל, דווקא ריב זו הזדמנות, וכעס מאפשר ביטוי של רגש אמיתי וכנה... אולי שווה לנצל את ההזדמנות הזו. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
