כואב טריגר .....

אני במצב ממש רע אני מודעת אני מבינה ובכל זאת לא מצליחה להתרומם אולי פעם ראשונה בחיי שהכאב העצב הריקנות הדכאון הרצון באובדנות כל כך חזקים אני לא יעשה כלום אבל הקורונה הציבה מראות כואבות והמון הבנות שחילחלו מההגיון אל הרגש עשר שנים של פגיעה וכולם הסיתו מבט הצידה מה זה אומר עלי מה זה אומר על מי שאני בעיני אחרים ובהגיון מבינה הכל ... אבל הרגש מוצק אותי כמו שאמא עשתה פשוט מוחק מוחק מוחק מוחק מוחק כמו שלא קיימת עצוב כל כך ... חלק שבי כל כך מאס בחיים וחלק אחר נאבק על כל נשימה על כל צמיחה על כל צעד .... וההבנה של המחיקה הזו החוסר נראות הזו כל כך מחלחלת ושורפת בנשמה מעולם לא הרמתי ידיים אבל אני מבינה שהכאב הזה לא הולך להעלם אני אצטרך ללמוד לחיות עם הכאב הזה עם הדיכאון והעצב ותחושת החידלון לצד המקום החי הבועט .. כמהשאמא אחת יכולה להרוס חיים שלמים עצוב כל כך .....ואני כבר זקנה מידי ועדין היא מתוך זקנותה מכאיבה ופוגעת ..... ואני רק רוצה לצעוק למה אמא למה ....אבל היא כל כך זקנה ואני שותקת ....שותקת ומדממת בתוכי ... סליחה שפורקת כאן ...כבר לא עומדת בכאב הזה יותר

הי אביב, רק אוכל לומר שאני מאד מזדהה עם התחושה העוצמתית בימים אלו. כאב נפשי קיצוני על הגבול שבין (המטפל, כמובן יודע). כן ידעתי כאלה בעברי. ולא חתכתי, ולא השתמשתי בחומרים, וכדומה. גם לא ניסיתי להתאבד. זה נורא. מניחה שיש קשר לתנאי הסביבה של הקורונה - בידוד, ריחוק ועוד ועוד. הבדידות מורגשת חזק במיוחד. אומר לך מה כן עשיתי בכל זאת - שיתפתי, כשיכולתי בכלל להוציא מילים, אנשים בהרגשה. חלקית, אפילו באופן מנותקף לא עד הסוף (שזה מפחיד כשלעצמו ועשוי גם להגביר), לקחתי באישור הרופא כמות כפולה של תרופות כדי להצליח לישון בלילה ולנוח יותר משלוש שעות (שזה הרגיל); עשיתי מקלחת ארוכה; חיבקתי ונישקתי את חתוליי הבריאים. את אולי מוקפת באנשים כל הזמן ומוגבלת באפשרויות, וזה יכול להטריף ביותר, אני יודעת. עוד נדבר, סוריקטה

מזדהה עימך בכל מה שכתבת ומזדהה גם עם הצעקה החנוקה שלך אמא למה??? חיבוק עוטף עולם אהובה שאת גם לי אזלו המילים וכבר לא יכולה לכתוב את הכאב.. חטולית

אביב יקרה, כמה כאב..בלתי נסבל, כל כך מבינה ומזדהה. איתך שירה