אודי יקר וכולם......השגרה אינה שגרה........

וחושבת שחייבת שגרה. נורמליות. מסגרת כלשהי כי יצאתי קצת ממסגרות.... אמנם עובדת ומקווה שלא יסגרו...בעלי עובד לסרוגין. בית. בעבודה. הבן מתחיל השבוע שוב בזום, וצריך עזרה כי הוא לא בנוי לזה בכלל. יצא לגמריי ממסגרת. הגדולים בבית לומדים גם מהזום. אני היחידה שפיזית בעבודה. אז הבית ככה בשלט רחוק....אוכלת כל מה שבא למרות שיודעת היטב מה כדאי. רוצה להרוס לעצמי. להכאיב לי...כזה אבל לא באמת... ואחר כך יורדת על עצמי.טיפשה, סתומה אלו המילים העדינות.....הכאב והעצב מגיע לי...לא מגיע לי טוב.....ומחשבות של חזרה לאחור. האם כלום לא למדתי בטיפול???? השגרה הזו..רעה לי. הורסת. הפחד ההתחלתי להורים הפך ללא אכפת לי....ועוד.. כעסים. לא יודעת מה בעצם אני רוצה מעצמי??? כעס על עצמי. כעס פנימי למה אני מרגישה ככה????