שינויים vs קיפאון ותקיעות

הי כולם - פתאום חשבתי לי - שימו לב איזה תגובות רגשיות היו כאן כשלכאורה מאום לא השתנה (לא הייתה פעילות / תגובות / דינמיקה). חשבתי שזה מעניין, לדעתי, אגב, יש מצב לדינמיקה גם כשהיא מתהווה מתחת לפני השטח ובהדרגה צפה. ואולי היא היא חשובה מאין כמותה. שלכם, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי חשבתי על כך בעצמי אך לא נכנסתי לכתוב שמחה שעשית זאת במקומי תודה חטולית

אבל ... האין תגובות והאין סגירה זה בדיוק השינוי שאנחנו מדברות עליו כל שינוי לטוב לרע מטלטל אותנו מאוד ומעורר את החוסר ויסות הרגשי לדעתי זה השורש של מה שעשתה לנו הילדות המתעללת .... אביב

חטולית - תודה יפה שלי. אביב יקרה - חושבת שמבינה מאד על מה דיברת. ומה עוד זה מזכיר לי? ניסיונות עקשים רועמים להעיר את אמא להזיז אותה והתוצאה אפסית. (רענון פורום וגילוי שאין תנועה). ועניין הפרידות וההפרדות (מה שאנחנו קוראים פה הסגירה) שמי יודע כמה פעמים הזכרתי כאן. כואב כך וכואב גם אחרת, סופ"ש נעים, סוריקטה

הי אודי, הילד המנמנם לוקח אותי לסיפור מול קרוב מעט צעיר ממני. שעות לא ניתן היה להעירו ושעות היה שוהה בשירותים אמבטיה כדי לתפוס מקום ולחסום אחרים. בגיל קטנצ'יק, גם בגיל ההתבגרות. שנים שנים שנים. בעיניי זה נתפס כאלים. יצאנו יחדיו לטיול ארוך בחורף. אני מתעוררת הרבה לפני השמש, הוא מסכים להתעורר רק באחת בצהרים. נותרו לנו כל יום שעתיים לטייל באור. הטיול הזה החזיר אותי עם תופעות חרדה שלא הכרתי. אז תלוי מי הילד המנמנם. אני מקנאה, נכון. הייתי רוצה להיות פעם אחת הילד המנמנם הזה. לא קבוע. לקום בשבע בבוקר ולא בשתיים בלילה. סוריקטה